פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6295/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. אבי כחלון
2. נועם כחלון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, מיום 15.7.09, בת.פ. 4003/09, שניתן על ידי כבוד השופט חאלד
כבוב
תאריך הישיבה:
ה' בתשרי התש"ע
(23.09.09)
בשם המערערים:
עו"ד
מנחם רובינשטיין
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אושרה פטל
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
באחד מימיו של חודש דצמבר 2008, הגיע המתלונן, קטין יליד שנת 1991, לחנות חולצות המצויה במתחם ה"סינימה סיטי". הוא ביקש מבעל העסק, רועי אפק, כי על החולצה שקנה יהיה הדפס מיוחד, ובעודו ממתין לסיום המלאכה הגיעו לחנות המערערים, שסייעו לרועי אפק בסכומי כסף שונים לצורך הפעלת עסקו. מאחר והדפסת החולצה התארכה, והמתלונן ובני משפחתו ביקשו לעזוב את המקום, ביקש המתלונן כי כספו יוחזר לו, ובעקבות כך החל ויכוח בינו למערערים. המשכו של אותו ויכוח היה בכך שהמערערים תקפו את המתלונן והכו אותו בכל חלקי גופו, וכתוצאה מכך נגרם לו פצע חבלה בחזהו ברוחב 1 ס"מ בין צלעותיו. המתלונן הובהל לבית חולים שם הוכנס נקז לבית חזהו, והוא נותר מאושפז במשך 5 ימים.
המערערים הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט
המחוזי בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק העונשין. על כך הם נדונו ל-12 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח.
בעניינו של מערער 1 (להלן: אבי), הוסיף בית המשפט והפעיל מאסר על-תנאי בן 7 חודשים שעמד נגדו, שלושה חודשים מתוכם במצטבר, וכתוצאה מכך הועמד המאסר על 15 חודשים.
בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערים, תוך שהוא מתעלם מהתיקון שנעשה בכתב באישום בו יוחסה למערערים עבירה של "תקיפה סתם" שאין עמה ממצאים חבלתיים. טענה זו אין בידינו לקבל. אף שהמערערים הורשעו בעבירה לפי סעיף 379 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק, נותרה עובדה אחת בעינה, ובה הודו המערערים, לאמור: " במהלך אירוע התקיפה נגרם למתלונן פצע חבלה בחזהו ברוחב 1 ס"מ בין צלעותיו". (ראו סעיף 9 לכתב האישום המתוקן). הנה כי כן, גם אם היתה הסכמה ליתן לתקיפה לבוש משפטי מקל, עובדת החבלה שנגרמה למערער נותרה בעינה, ובכך הודו המערערים (לעניין זה ראו גם התעודה ת/4).
עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להודאת המערערים, חרטתם, נסיבותיהם האישיות ושיקומם, ולהמלצת שרות המבחן. לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מגזר-הדין. מבית המשפט המחוזי לא נעלמו המלצות שרות המבחן, ברם, הוא הדגיש את חומרתו המופלגת של האירוע, שתחילתו בכוונתו של המתלונן לקנות חולצה, וסופו היה באשפוזו בבית חולים כשהוא סובל מפצע חבלה בחזהו. לבית המשפט לא הוצע הסבר לאלימות בה נהגו המערערים בקורבנם, ומתגובתם עולה שאף ניסו למזער אותו ולמעט מחומרתו. זאת ועוד, אין זו מעורבותם הראשונה של המערערים בפלילים, והמערער 1 שב וחטא אף שעמד נגדו מאסר על-תנאי.
אנו סבורים כי בנסיבות אלו לא נפל פגם כלשהו בגזר-הדין המצדיק התערבותו של בית משפט זה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
ניתן
היום, ו' בתשרי התש"ע (24.09.09).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט