ע"פ 6300/21 נתן תורג'מן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. במסגרת גזר הדין נגזר על המערער עונש מאסר בן 18 חודשים בפועל, וכן הופעל מאסר על תנאי של 6 חודשים, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, ונפסקו פיצויים לנפגעי העבירה.

כפי שמיוחס בכתב האישום המתוקן בו הורשע המערער, הוא הצטייד עם בת זוגו, בעקבות תכנון מוקדם, בכלי נשק הנחזים להיות אמיתיים ושניהם נכנסו לסופרמרקט כשהם רעולי פנים.

המערער פנה אל הקופאית, שלף את הכלי שנחזה להיות אקדח, והורה לה להעביר לידיו את הכסף מהקופה. לאחר שבני הזוג יצאו מהחנות יצא ממנה גם המתלונן שהחזיק אקדח ברישיון, דרך את האקדח וקרא למערער לעצור.

לאחר שהמערער כיוון כלפי המתלונן את החפץ שנחזה להיות אקדח, ירה בו המתלונן והמערער נפצע קשה.

בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הועמד מתחם העונש ההולם בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל. ניתן משקל לקולה להודאת המערער ולפציעתו הקשה. מאידך גיסא, ניתן משקל לשיקולים של חומרת העבירה, כמו גם לעברו הפלילי של המערער. כפועל יוצא נגזר על המערער העונש המפורט ברישה.

בא כוחו המלומד של המערער סבור כי בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל לפציעת המערער בקביעת המתחם, להבדיל מקביעת העונש בתוך המתחם. עוד הוא עומד על פציעתו הקשה של המערער ועל כך שהמתלונן לא עמד לדין על מעשיו, ומדגיש שיקולים נוספים לקולה המחייבים לטעמו הקלה בענישה.

המדינה מצידה מבקשת להותיר את גזר הדין על כנו.

שקלנו את טיעוני הצדדים. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת גבולות המתחם, מצאנו כי בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים וכי תוצאת האיזון ביניהם אינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. בית המשפט לא התעלם מפציעתו הקשה של המערער ונתן לכך משקל מתאים. אין צורך לומר כי בנסיבות אחרות רמת הענישה הייתה שונה בתכלית.

הערעור נדחה אפוא.