ע"פ 6326/17 סולימאן מחאמיד נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה מטעם המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 32235-12-16, כבוד השופט ד' פיש ), במסגרתו הוא נידון למאסר בפועל לתקופה של 24 חודש בניכוי ימי מעצרו, למאסר מותנה ולתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח. לפי כתב האישום המתוקן בו הורשע על פי הודאתו, המערער בהיותו בן כ-18.5, יחד עם אחר הצעיר ממנו בשנה וחצי, עברו עבירת הצתה. על פי הנטען, המערער והנאשם האחר שילחו אש סמוך לשדה קוצים ליד כביש הגישה לישוב מי עמי. כתוצאה מהמעשה, התפשטה האש על פני שטח של כ-350 מ"ר. יצוין כי הנאשם הנוסף נידון למאסר בפועל של 20 חודש.

הסניגור הדגיש כי ערעורו נגד חומרת העונש מפורט וכי התסקיר בעניינו של מרשו הינו חיובי. לדעתו, סיכויי הערעור טובים. באת כוח המדינה חלקה על כך וסברה כי דין הבקשה להידחות לנוכח חומרת העבירה, וכן כי על רקע מקרים דומים יש להחמיר בענישה.

2.

ב הלכת שוורץ ( ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ''ד נד(2) 241 ), הרכב מורחב קבע כי יש לאזן בין אי מתן עיכוב ביצוע של עונש מאסר שנפסק על מנת לשמור על האינטרס הציבורי ועל אכיפה אפקטיבית של החוק, לבין שמירה על זכות הערעור של נאשם. ביישום לענייננו, נראה כי קשה להתעלם מחומרת המעשה על נסיבותיו, הסיכון הכרוך בו והשיקול בענישה של הרתעת הכלל. עוד יש לזכור כי בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר שעמד בקצהו התחתון של המתחם שקבע. משכך – ומבלי להביע עמדה מעבר לנדרש בבקשה זו – קשה יהיה לצפות כי אף אם בית המשפט יתערב בעונש, התערבות זו תהיה במידה כזו שבה המערער ירצה עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות בלבד. בכך אינני קובע מסמרות, אלא המדובר בהערכה ראשונית לצורך ההחלטה כאן.

3.

משזו המסקנה, הכף נוטה כנגד קבלת הבקשה, ודינה להידחות. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון, ביום 7.9.2017 לא יאוחר מהשעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336. התנאים המגבילים החלים על המערער ימשיכו לחול עד למועד בו יתייצב לריצוי עונש המאסר.