ע"פ 6333/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 16.5.05 הסיע המערער ברכבו טרמפיסטית, ובמהלך הנסיעה הניח את ידו על ירכה וחזה. המתלוננת דחתה אותו, והבהירה לו כי אינה רוצה בקרבתו, אולם המערער לא שעה לה, להיפך, הוא עצר את הרכב ובאיומי סכין ביקש לכפות עליה את עצמו, תוך שהוא פותח את חולצתה ומנשק אותה. המתלוננת נאבקה במערער, עד שלבסוף הצליחה לפתוח את דלת הרכב ולהימלט על נפשה. או אז השליך המערער את הטלפון הנייד של המתלוננת שנותר במכונית, ונמלט מהמקום.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח. בעקבות כך, גזר לו בית המשפט המחוזי שנתיים מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו המכוון כנגד העונש, נטען, כי המערער הנו אדם צעיר, נשוי ואב לשניים, עובד של המועצה המקומית, אשר ביצע את המעשים המיוחסים לו בהיותו נתון להשפעת אלכוהול שבשתייתו לא הורגל. ועוד נטען, כי היתה זו מעידה חד-פעמית, אשר המיטה עליו ועל משפחתו הרס של ממש. כמו כן, הופנינו להמלצתו של שירות המבחן, אשר סבר כי נכון להעדיף בעניינו של המערער את הפן הטיפולי על הפן העונשי.

כל אלה היו לנגד עיניו של בית משפט קמא, אשר מול נסיבותיו האישיות של המערער והנימוקים להקלה בעונשו, ראה צורך לתת מענה גם לחומרת העבירה במהלכה ביקש המערער לכפות על קורבנו, טרמפיסטית תמימה, מעשים להם הביעה התנגדות מילולית ופיסית תקיפה. המערער לא שעה להפצרותיה, ומותר להניח שלולא גילתה תושייה והצליחה להימלט, אפשר שתוצאתו של מפגש זה היתה חמורה פי כמה.

בנסיבות אלו, וכדי להרתיע את הרבים, שוב אין ספק כי העונש שנגזר למערער אינו חמור כלל, אדרבא, הוא שקול ומאוזן, ומכאן מסקנתנו כי לא נמצאה לנו עילה להקל בו עוד.

הערעור נדחה.

במהלך הטיעון בפנינו התברר כי חל שיבוש באשר לתקופת המעצר אותה הורה בית המשפט המחוזי לנכות מתקופת המאסר שהושתה על המערער. אשר על כן, אנו מורים על תיקון שיבוש זה כך שמניינה של תקופת המעצר יתחיל ביום 22.5.05 ויסתיים ביום 18.11.05.