ע"פ 6333/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ימים, שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא, ש' ברוש ), בתפ"ח 1081/05 מיום 17.7.2006, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהגיש על גזר הדין.

2.המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במעשה מגונה בכוח. על פי עובדות פסק הדין, ביום 16.5.2005 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, אסף המבקש את המתלוננת אל רכבו, במחלף עירון, בעת שזו ביקשה לתפוס "טרמפ". במהלך הנסיעה הניח המבקש את ידו על ירכה של המתלוננת, וזו צעקה עליו כי אינה מעוניינת בכך. כעבור מספר דקות, שב המבקש על מעשיו, והמתלוננת הזיזה את ידו. המבקש לא הירפה, הניח שוב את ידו על חזה של המתלוננת, אמר לה כי הוא "רוצה אותה" ושאל האם לא מגיע לו גמול כלשהו על הטרמפ. המתלוננת השיבה למבקש כי אינה מעוניינת בו, ורצונו אינו מעניינה. המבקש עצר את הרכב בצד הכביש, תפס את ידה השמאלית של המתלוננת, שלף סכין מתקפלת והצמידה לצווארה. בתגובה, תפסה המתלוננת את ידו של המבקש שאחזה בסכין, ונחתכה באגודל יד ימינה. בתגובה לשאלת המתלוננת מדוע הוא משתמש בסכין, הוריד המבקש את הסכין מצווארה של המתלוננת, אך המשיך לאחוז בסכין ונעל את דלתות הרכב. המבקש ניסה לעלות על המתלוננת, תפס אותה בכתפיה, בחזה ובצווארה, פתח את חולצתה, ליקק את חזה ונישק אותה על פיה, בעוד המתלוננת בועטת בו במקומות שונים בגופו, ודוחפת אותו מעליה. בשלב זה הצליחה המתלוננת לפתוח את הדלת וברחה מהרכב. המבקש השליך את הטלפון הנייד של המתלוננת מבעד לחלון רכבו, וברח תוך כדי נסיעה.

3.בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מעשיו של המבקש חמורים, נקלים ובזויים, ורק למרבה המזל הסתיימו אך בפציעתה של המתלוננת בידה. בית המשפט דחה את טענות המבקש כי היה שרוי תחת השפעת אלכוהול, וקבע כי טענה זו איננה יכולה לשמש לו מגן. בית המשפט עמד על כך כי המבקש אכן התקדם בטיפול והתמיד בו, אך הדרך העומדת בפניו עודנה ארוכה. כן ציין כי לא התעלם משיקולים שונים לקולא, דוגמת הודאתו של המבקש, נסיבותיו האישיות (עבר נקי, אדם נורמטיבי ומוערך מאוד במקום עבודתו, נשוי ואב לילדים קטנים), כמו גם מתקופות המעצר ומעצר הבית הארוכות בהם שהה. עם זאת, קבע כי מעשיו חמורים ביותר ונמצאים ברף העליון של מעשה מגונה בכוח, המצדיקים ענישה ארוכה, ממשית וכואבת. בית המשפט נתן דעתו גם לתסקיר שירות המבחן, שהמליץ על צו מבחן (לצד ענישה שתאפשר הטלת צו זה), אך מאחר שהחליט להטיל על המבקש מאסר בפועל - שלא בעבודות שירות - לא ראה בית המשפט לאמץ המלצה זו.

בית המשפט גזר אפוא על המבקש שנתיים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.5.2005 עד יום 18.11.2005, וכן שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסכום של 10,000 ₪. ביצוע עונש המאסר עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 6.8.2006. בהחלטתי מיום 31.7.2006 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד לאחר הדיון בבקשה.

4.המבקש טוען כי בקשתו לעכב את ביצוע עונש המאסר נועדה לאפשר לו למצות את זכות הערעור, בטרם ירצה את עונשו, וכן לאפשר לו לשכנע את בית המשפט כי עונש המאסר שהוטל עליו בטעות יסודו. כן הוא טוען, כי שליחתו למאסר בטרם שמיעת הערעור יש לה השלכות קשות עליו ועל בני משפחתו, ועלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. לטענתו, החל בדרך טיפולית ושיקומית ארוכה, ואין לקטוע דרך זו מבלי לבחון את השלכותיה העתידיות.

המשיבה, מנגד, טוענת כי בית משפט קמא גזר את עונשו של המבקש לאחר ששקל בפסק דינו את מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, ובכללן את "הרוח החיובית" העולה מתסקירי שירות המבחן, וכי בנסיבות אלו סיכויי הערעור של המבקש הינם קלושים. כן טוענת המשיבה, כי לאור העובדה שמדובר בערעור המופנה נגד חומרת העונש בלבד, ובשים לב לאורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש וטיב העבירה בה הורשע, ברי כי דחיית הבקשה לא תסכל את ערעורו של המבקש.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בהינתן כי ערעורו של המבקש נסוב על חומרת העונש בלבד, יש לבחון את בקשתו לאורם של הדברים שנאמרו בע"פ 111/99 שוורץ נגד מדינת ישראל , פ"ד נד(2), 241, 282:

"כאשר הערעור נסב על חומרת העונש, מאזן השיקולים והאינטרסים העומדים כנגד עיני בית-המשפט עשוי להשתנות. במקרה כזה, ההרשעה עצמה - הפרכת חזקת החפות - היא חלוטה, ולא מתקיים אותו פוטנציאל להשבתה על כנה בערעור, שעליו עמדנו לעיל. בחינת טיב הערעור וסיכוייו תיעשה בשים לב לכללים בדבר מידת התערבות ערכאת הערעור בענישה שגזרה הערכאה הדיונית, ולשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר שהושתה על הנידון. כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (ההדגשה שלי - ד' ח').

בנסיבות הכוללות של המקרה שלפניי, אורכו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת. ממילא, סיכויי הערעור במקרה זה קלושים, שלא לומר אפסיים.

לצד דברים אלה, יש ליתן את הדעת על כך שהמבקש ריצה כבר חלק מעונשו, בעודו במעצר. תקופה זו - כחצי שנה - בצירוף שליש ממאסרו של המבקש, שייתכן כי ינוכה, מעמידה את יתרת עונשו של המבקש על תקופה הפחותה משנה. בנסיבות אלו, אם ערעורו של המבקש לא יישמע בתוך מספר חודשים, הוא עלול להחמיץ את שעתו.

6. הבקשה נדחית.

המזכירות תקבע את הערעור בתוך שלושה חודשים מהיום.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 17.9.2006, עד השעה 11:00.