ע"פ 6335/14 סלים עסאף נ. יו"ר הועדה המחוזית לתכנון לבניה מחוז מרכז

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעפ"א 21191-05-14 (השופטת נ' אהד ), מיום 15.9.2014 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להפחתת סכום הערבות שקבע בית המשפט המחוזי במטרה להבטיח את הפסקת הבנייה וזאת כתנאי לעיכוב ביצוע צווי ההריסה המנהליים עד לדיון בערעור על ההחלטה לא לבטל את צווי ההריסה.

רקע והליכים

2.

הערעור עוסק בשלושה מבנים של המערערים המצויים בכפר דהמש בחלקה 36 גוש 4028, שהוקמו ללא היתר על קרקע חקלאית (להלן: המבנים ). למבנים הוצאו צווי הריסה מנהליים. המערערים הגישו בקשות לביטול הצווים בבית משפט השלום ברמלה, ובקשותיהם נדחו

(השופט ז' ימיני ; ב"נ 5911-04-14, ב"נ 5945-04-14, ב"נ 5977-04-14). ערעור על החלטת בית משפט השלום הוגש לבית המשפט המחוזי, והדיון בערעור נקבע ליום 15.9.2014. יחד עם הערעור הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע הצווים. הבקשה נדחתה, וכך גם בקשה נוספת לעיכוב ביצוע (כב' השופטת הבכירה נ' אהד , החלטות מיום 13.6.2014 ו-1.9.2014). המערערים הגישו ערעור על החלטה זו לבית משפט זה והערעור נדחה (ע"פ 5887/14, השופט נ' הנדל), בין היתר משום שבחודשים האחרונים נמשכה הבנייה הבלתי-חוקית במבנים.

3.

בדיון בערעור לגופו שהתקיים ביום 15.9.2014, ביקשו המערערים מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן ההחלטה בערעור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה אך קבע כי על כל אחד מן המערערים להפקיד במזומן סכום של 100,000 ש"ח להבטחתם התחייבויותיהם שלא לבצע כל עבודת בניה שהיא בכל אחד מהמבנים. בית המשפט קבע גם כי אם הסכום לא יו יופקד עד יום 22.9.2014 יבוטל צו עיכוב ההריסה והוועדה תהיה רשאית לבצע צו הריסה בכל עת ובלא הודעה מוקדמת. ביום 22.2014 הגישו המערערים ערעור על החלטה זו לבית משפט זה ועמה בקשת עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר הפקדת הערובה.

נימוקי הערעור

4.

המערערים טוענים כי המבנים לא אוכלסו עד היום והם מתחייבים לא לאכלסם. המערערים טוענים עוד כי ניתן היה להבטיח את מטרת הפקדת הערובה בדרכים אחרות ולאו דווקא בהשתת ערובה כספית גבוהה ביותר של 100,000 ש"ח. כן טוענים הם כי אין ביכולתם להפקיד סכום זה של כסף. וכי ניסיונותיהם לגייס את הסכום כשלו. עוד טוענים המערערים כי סיכויי הערעור בהליך העיקרי הם טובים וכי אם יבוצעו צווי ההריסה, הערעור יתייתר. לבסוף, מערערים הם על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיון חוזר בהחלטת עיכוב הביצוע. נטען כי החלטה זו ניתנה ללא כל הנמקה ומשכך דינה להתבטל.

5.

בדיון לפנינו מיקדו המערערים את טענותיהם בגובה סכום הערובה ושבו וטענו כי אינם יכולים לעמוד בסכום שנקבע בבית המשפט המחוזי.

תגובת המשיבה

6.

המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר מצדיק התערבות בית משפט זה וכי הטענה בדבר אי יכולתם של המערערים להפקיד סכום כזה, הושמעה בבית המשפט המחוזי לפני שקבע את גובה הערובה. עוד טוענת המשיבה כי הפקדת סכום גבוה הינה הכרחית להבטחת אי הימשכות העבודות במבנים ואכלוסם, אשר יקשו על ביצוע הריסתם אם יידחה הערעור. המשיבה טוענת עוד כי אין לערעור סיכויים של ממש שכן הוא מבוסס רובו ככולו על טענות פרוצדוראליות נגד הליך הוצאת הצווים. לבסוף, נטען כי תכליתו של ערעור זה הוא לדחות את הקץ ולעכב שוב ושוב את ביצוע צווי ההריסה.

דיון והכרעה

7.

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר ששקלתי את העניין, ומתוך התחשבות במצבם הכלכלי של המערערים ובכך שביצוע צווי הריסה עלול למנוע את השבת המצב לקדמותו, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שסכום הערבות שעל כל אחד מהמערערים להפקיד יועמד על סך 50,000 ש"ח, שיופקדו לא יאוחר מיום 28.9.2014 שעה 12:00.