ע"פ 64/21 משה מרגלית נ. מדינת ישראל

שקלתי את טיעוני הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל המונחת לפניי.

בא כוח המבקש סבור כי סיכויי הערעור על הכרעת הדין גבוהים ובערעור על חומרת העונש עותר הוא לקבלת המלצת שירות המבחן לעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, המלצה אליה לא התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד בגזר דינו. לפיכך, עותר הוא לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

המשיבה מצידה סבורה כי סיכויי הערעור, הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין, אינם גבוהים, וכי גם אם ערכאת הערעור תורה על הקלה בעונש, יהיה על המבקש לשאת בעונש מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח. לפיכך, סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים המפורטים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

למבקש לא עומדת חזקת החפות ונקודת המוצא היא נשיאה בעונש באופן מידי. בצד האמור, בנסיבות מתאימות ניתן לעכב את ביצוע עונש המאסר, כפועל יוצא של איזון בין השיקולים השונים שעליהם עמד בית משפט זה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000), שלמותר הוא לשוב ולהזכירם.

איני רואה לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור על הכרעת הדין ואף לגבי גזר הדין אומר בזהירות המתחייבת, כי אם ההרשעה תעמוד על כנה ניצב המבקש לפני משוכה גבוהה בכל שאמור בעתירתו לאמץ את המלצת שירות המבחן.

בצד האמור, נתתי דעתי לרמת הסיכון הנמוכה הנשקפת מן המבקש נוכח עברו הנקי; גילו המבוגר; אורח חייו הנורמטיבי; פרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; התייצבותו לכל הדיונים ועמידתו בתנאי השחרור; לשירות המילואים שלו בעבר כמג"ד במילואים בצה"ל; ולחשיפת פרשת הפדופיליה כמפורט בגזר הדין.

באיזון הכולל ראיתי לעכב את עונש המאסר בפועל עד למתן פסק דין בערעור.

תנאי השחרור שנקבעו בבית המשפט המחוזי, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ, יעמדו בעינם לשם הבטחת התייצבות המבקש לשאת בעונשו, אם יידחה ערעורו.