ע"פ 6463/11 שלום ברדוגו נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא שיף) בת"פ 53268-12-10 מיום 27.6.11, שבגדרו הורשע המערער, על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירת הצתה ובמספר עבירות תעבורה.

רקע וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

ב.

כנטען בכתב האישום, חברתו לשעבר של המערער, יליד 1987, התגוררה במועדים הרלבנטיים לכתב האישום עם הוריה באור עקיבא; בבעלות אביה היה רכב מסוג דייהו. סלי נפרדה מן המערער בתאריך 1.12.10. בסמוך לשעה 00:20 בלילה שבין 1.12.10 ל-2.12.10 הצטייד המערער בבנזין. בסמוך לשעה 00:30 הגיע עם אחר למגרש חניה הסמוך לבית הוריה של החברה לשעבר, שם חנה רכב האב. המערער והאחר שברו את החלון הקדמי הימני של הרכב ושילחו בו אש במזיד. מצדו הימני של רכב האב חנה רכב מסוג יונדאי ומצדו השמאלי חנה רכב מסוג שברולט; כתוצאה ממעשיהם של השניים נשרף רכב האב ונשרפו גם שני כלי הרכב האחרים. האחר מצידו השמאלי והאחר מצדו הימני. המערער הורשע כאמור על פי הודייתו בעבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כן צורפו לתיק שני תיקים נוספים שהמערער הודה בעבירות המנויות בהם, והן נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה והפרת הוראה חוקית.

ג.

על המערער הושתו 40 חודשי מאסר בפועל ו-14 חודשי מאסר על תנאי. כן נגזר על המערער לפצות את בעליו של רכב האב בסכום של 30,000 ש"ח, ואת בעליהם שני כל הרכב האחרים בסך 8,000 ש"ח כל אחד .

ד.

בית המשפט המחוזי ציין, כי מכלול העבירות שביצע המערער מעיד על מסוכנות, והוטעמה החשיבות שבמניעה ובגמול; הודגש, כי עברו הפלילי של המערער מכביד. בית המשפט נתן דעתו גם לנסיבותיו האישיות של המערער, להודייתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, לחרטה שהביע ולרצון שביטא לעלות על דרך הישר;

אך נדחתה טענת הסניגור, כי המערער הופלה לרעה לעומת שותפו לעבירה. נאמר, כי מתסקיר שירות המבחן עולה היסטוריה ארוכה של צריכת סמים ואלכוהול, וחרף רצון המערער באורח חיים נורמטיבי מתקשה הוא בהתארגנות ובשמירה על גבולות, ומנגד יש בו נטייה להתנהגות הרסנית והתמכרותית. צוין כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית מחוץ לכתלי בית הסוהר, אך המליץ כי ככל שיוטל על המערער עונש מאסר, ישולב בטיפול.

טענות הצדדים

ה.

בערעור נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לגילו הצעיר של המערער ולנסיבותיו המשפחתיות והאישיות. כן נטען, כי שגה בית המשפט משלא ייחס משקל לכך שבעת העבירה היה המערער בהשפעת אלכוהול. כן נתבקש בית המשפט ליתן משקל לחרטה שהובעה, להודייתו ולתהליך השיקומי שעבר.

ו.

עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן. צוין, כי המערער הוא בעל דפוסים עבריינים והתמכרותיים, בעל רקע עשיר בפלילים באופן יחסי לגילו, ונעדר מוטיבציה לגמילה ולשינוי ארחות חייו. כן צוין, כי במסגרת מאסרו שולב בתכנית גמילה, אך בשל בעיות משמעת נפלט ממנה, ואינו מגלה מוטיבציה לחזור אליה .

ז.

בדיון בפנינו הדגיש בא כוח המערער את נסיבותיו האישיות של המערער: מגיל 16 הוא נכנס ויוצא ממוסדות שונים על רקע התמכרות לסמים ולאלכוהול, כך שהרקע לעבירה הוא מצוקה אישית רבה. בא כוח המשיבה הדגיש את חומרת העבירה, וכן הגיש רישום פלילי ורישום תעבורתי; המערער עמד חמש פעמים בפני בתי המשפט, וזאת מגיל 15, בעבירות רכוש רבות מאוד וכן בשל הפרה חוקית, תקיפה, איומים והיזק לרכוש, הפרעת שוטרים ותקיפתם, וגניבת רכב. למערער גם חמש עבירות תעבורה, כולל נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת סמים ואלכוהול. המערער ריצה עונש מאסר בעבר.

הכרעה

ח.

עבירת ההצתה שבה הורשע המערער היא עבירה חמורה, וכך נזדמן לי לומר בעניין דומה בעבר: "נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה - שהרי בהן 'תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה' (שמות, כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה - יש צורך בענישה מרתיעה, שככלל תהא כליאה" (ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (לא פורסם)). אף אם בנסיבות דנא היה הנזק למרבה המזל, רכושי "בלבד", למעשים מסוג זה נדרש מחיר מרתיע, שכן עלולים גם להתקפח חיים.

וראו גם:

"טבעה של הצתה שראשיתה ידוע, אולם כיצד תתפשט ומה יהיה היקף הנזק הכרוך בה, הוא עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו. מכאן חומרתה היתרה של עבירה זו, ועל כן חייב העונש הנגזר בצידה לתת מענה לשיקולי גמול, מחד, והרתעת הרבים, מאידך" (ע"פ 2599/07 קריין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי)).

ט.

לזאת הצטרפו גם עבירות תנועה חמורות. בהתחשב בחומרת העבירות, בנסיבות ביצוען ובעברו הפלילי המכביד של המערער, לא מצאנו שהעונש שהושת מחמיר יתר על המידה. בן 25 הוא, אך הסתבך פעמים רבות, ומורא החוק אינו עומד לנגד עיניו כמו גם שלום הזולת. במאסר שהוטל על המערער בעבר לא היה כדי להרתיעו; לא זו אף זו, את העבירה נשוא הערעור ביצע בעודו נתון במעצר בית בגין נהיגה בשכרות ובעיצומו של אבחון בשירות המבחן. תסקיר שירות המבחן אינו מעודד, לשון המעטה, ואינו מצביע על רצון להשתלב בטיפול. נוכח האמור דומה, שגזר הדין מאזן נכונה בין מכלול שיקולי הענישה. ואין להתערב בו.

י.

אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. ניתן רק להביע את התקוה, שבמהלך תקופת המאסר ישתלב המערער בכל זאת בתכנית טיפולית, ויפתח בדף חדש בחייו.