בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6474/08
ע"פ
6569/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
המערער בע"פ 6474/08:
עזמי פרג'אללה
המערער בע"פ 6569/08:
מטר עבד מאהר
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפ"ח 1128/07 שניתן ביום 2.7.08 על ידי כבוד השופטים: ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר וצ' צפת
תאריך הישיבה:
כ"ח בתשרי התשס"ט
(27.10.08)
בשם המערערים:
עו"ד טקו ראובן
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1.
זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: ב' אזולאי (אב"ד) , נ' זלוצ'ובר, צ' צפת ) ב-פ"ח 1128/07, מתאריך 2.7.08.
העובדות הצריכות לעניין
2.
בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, שבו הודו המערערים, הם ואדם שלישי (שהועמד לדין יחד עמם) סיכמו בחודש יולי 2007, להסתנן מעזה לישראל, ומשם לעבור לגדה המערבית. המערערים אף סיכמו עם אזרחים ישראליים, שיסייעו להם בהגיעם לשטח ישראל. בהמשך, ביצעו המערערים תצפיות על גדר הגבול ועל פעילות צה"ל באזור בית חנון, זאת על-מנת לעבור את גדר הגבול ולהסתנן לישראל. בתאריך 3.8.07, בשעות הצהריים, הגיעו המערערים לגדר הגבול סמוך לבית חנון. בשעה שלא היו סיורים של צה"ל במקום, חתכו המערערים את הגדר בעזרת מגזריים (קאטר), חצו את הגבול ונכנסו לתוך שטח ישראל. מיד לאחר מכן, עלו המערערים לרכב בו המתין להם אזרח ישראלי ונסעו בתוך ישראל. לאחר מספר ימים, עברו המערערים לגדה המערבית, ולאחר מכן שבו ונכנסו לישראל ונסעו לעיר רמלה, שם נעצרו, בתאריך 11.8.07.
בגין כל אלה, יוחסו למערערים עבירה של הסתננות (לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) התשי"ד – 1954 ), ועבירה של פגיעה ברכוש (לפי סעיף 108(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ).
3.
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם, על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן. בבואו לגזור את דינם של המערערים, נדרש בית המשפט הנכבד ל עבר הפלילי המכביד של כל אחד מהמערערים ולעובדה כי נגד כל אחד מהם היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי, לאחר שביצעו בעבר עבירות דומות למקרה שבפנינו. בית המשפט תיאר את הסיטואציה הביטחונית המורכבת, הפיגועים הקשים והסיכון לביטחון המדינה ותושביה, אשר יצרו את הצורך למנוע את כניסתם של תושבי השטחים לישראל אף כאשר מדובר בכניסה לצרכי פרנסה. בית המשפט הדגיש את העובדה שהמערערים לא רק שהסתננו לישראל שלא כחוק, אלא תכננו מזה זמן את הסתננותם, ביצעו תצפיות על כוחות הביטחון, חתכו את גדר הגבול, ואף דאגו שאדם נוסף ימתין להם בצד הישראלי ויסיע אותם בתוך שטח ישראל – לגדה המערבית ולאחר מכן שוב לישראל. התנהלות שכזו, ציין בית המשפט קמא, מחייבת ככלל תכנון, היערכות ורמה מסוימת של הכנת תשתית, אשר עלולה להיות מנוצלת גם לצרכי טרור. בשיקולים לקולא ציין בית המשפט הנכבד את גילם הצעיר של המערערים, את הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן וכן את נסיבותיהם האישיות, כפי שנטענו על-ידי באי כוחם. עוד ציין בית המשפט, כי הביא בין שיקוליו את העובדה כי בכתב האישום המתוקן לא יוחסה למערערים כוונה לפגוע בביטחון המדינה.
על יסוד כל האמור לעיל גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערערים את העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונשים של 6 חודשי מאסר על תנאי, אשר היו תלויים ועומדים כנגד כל אחד מהמערערים בתיקים שונים – באופן מצטבר לעונש המאסר שנגזר עליהם בתיק זה; חילוט התחייבותו של המערער 2 בסך 5,000 ש"ח שהושת עליו בהליך קודם שלא לבצע עבירות דומות. כן הוטל על שני המערערים עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעברו במשך 3 שנים מיום שחרורם מהכלא עבירה בה הורשעו בתיק זה, או עבירה בניגוד ל חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 .
הערעור שבפנינו
4.
הערעור נסב על עונש המאסר בפועל שהושת על המערערים. בא-כוח המערערים טען, בתמצית, כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, ובפרט לכך שלא מדובר במערערים שהיו מעוניינים לפגוע בביטחון המדינה, אלא באנשים קשיי יום שהסתננו למדינת ישראל על-מנת למצוא פרנסה למשפחתם. לשיטת המערערים עצם ביצוע ההסתננות מעידה על נכונות לקחת סיכונים רבים ואף להקריב את חייהם על-מנת להצליח לכלכל את משפחותיהם. בהמשך לכך, לטענת בא-כוח המערערים, השתת עונש מאסר בפועל ממילא איננה מרתיעה אנשים מסוגם של המערערים, שכן עצם לקיחת הסיכון הגדול שבהסתננות אל מעבר לגבול, מעידה על נכונותם להקריב אפילו את חייהם על-מנת לנסות ולהשיג עבודה.
באת-כוח המדינה סמכה מנגד יתדותיה על גזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא וטענה כי יש בו כדי לשקף את כל השיקולים הרלבנטיים בנסיבות דנא. עוד טענה באת-כוח המדינה כי הסתננות מתוכננת כזו, כפי שביצעו המערערים, מצריכה תשתית בשני צידי הגבול, דבר המעיד על ניסיונם ומסוכנותם של המערערים ומטילה ספק באשר למטרותיהם המוצהרות בכניסתם לישראל.
דיון והכרעה
5.
לאחר בחינה מעמיקה של טענות ב"כ המערערים, אלו שבכתב ואלו שבעל פה, לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא.
6.
בית המשפט המחוזי הנכבד, בהשיתו את העונשים שהוטלו על המערערים, שקל כראוי את כל השיקולים הנדרשים בעבירות מהסוג שבפנינו, לרבות נסיבותיהם האישיות של המערערים. נדגיש, כי עבירת ההסתננות, ובייחוד במצב הביטחוני השורר ברצועת עזה, היא אכן עבירה חמורה, אשר יש לה השלכות ביטחוניות נכבדות. בית משפט זה כבר פסק ב-רע"פ 6313/06 אבו זרעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.06) בנסיבות דומות כי:
"ההרתעה מפני ביצוען של עבירות מן הסוג בהן מדובר, הנושאות עמן מימד ביטחוני מובהק, כמו גם עברו הפלילי המכביד של המבקש – שכמתברר ריצה כבר שני עונשי מאסר בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק – מחייבים כי העונש שנגזר לו הפעם הזו יהא משמעותי..."
נוכח האמור, ואל מול הצורך בהרתעה, ברי שלא ניתן לתת משקל נוסף לטענות אודות המצוקה הכלכלית שבה שרויים המערערים ובני משפחותיהם. זאת ועוד אף אם נניח כי המערערים אכן הסתננו לישראל לצרכי השגת עבודה בלבד, הרי שראוי להזכיר כי מדינת ישראל לא אסרה כניסה לצרכי עבודה בצורה גורפת וללא חריגים, אלא הקימה מנגנון מסודר ונקבעו קריטריונים מפורטים, אשר מאשרים במקרים מתאימים כניסתם של תושבים מהשטחים לישראל לצרכי עבודה. המערערים, מסיבותיהם שלהם, בחרו שלא לפעול בדרך החוקית האמורה כי אם בדרך בלתי חוקית, אשר עונשה בצידה.
יש להוסיף עוד כי בדין נתן בית המשפט הנכבד קמא משקל משמעותי לעברם הפלילי המכביד של המערערים. לחובת כל אחד מהמערערים עומדות שש
הרשעות קודמות, בין השאר, על עבירות דומות לאלו שביצעו במקרה שבפנינו. המערערים הוכיחו בהתנהלותם כי העונשים הקלים-יחסית שנגזרו עליהם בעבר בגין עבירות דומות שביצעו – לא היה בהם כדי להרתיעם מלחזור על מעשיהם. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט הנכבד קמא בקובעו כי יש להשית עתה על המערערים עונש שיהא בו כדי להרתיע מפני מעשי הסתננות נוספים. לא נראה איפוא כי נפל פגם כלשהו בגזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא, שיצדיק את התערבותנו.
7.
נוכח כל האמור לעיל – דין הערעור להידחות.
ניתן
היום, י"ח בסיון התשס"ט (10.6.2009).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט