ע"פ 6484/12 אלעד צוברה נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברודי) בת"פ 29839-07-11 מיום 13.6.12, בגדרו נגזרו על המערער, בגין הרשעתו בעבירות נשיאת נשק, נהיגה בפזיזות וברשלנות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, מאסר בפועל בן 34 חודשים, מאסרים מותנים, קנס כספי בסך 4,000 ש"ח וכן 30 חודשי פסילה מהחזקת או קבלת רשיון נהיגה, וזאת החל ממועד שחרורו ממאסר. הערעור מופנה כנגד רכיב הפסילה בלבד .

רקע

ב.

ביום 18.4.12 הורשע המערער, על פי הודאתו בעקבות הסדר טיעון שהושג בהליך גישור, בעבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום המתוקן בו הודה המערער, ביום 25.6.11, בשעות הצהריים, קיבל המערער תיק מאחד, אלכסנדר אורזלין (להלן אלכסנדר ), ובו מטען חבלה, והניח אותו בתא המטען של רכבו. כשנעצר רכבו של המערער ברחוב ויצמן בנס ציונה עקב עומס תנועה, רצו לעברו שלושה בלשי משטרה במטרה לעצור אותו, ואחד מהם הצליח לפתוח את דלת הרכב ולאחוז בחולצתו של המערער. בהבחינו בבלשי המשטרה, לחץ המערער על דוושת הגז, הסיט את ההגה והחל במנוסה עם הרכב, תוך התעלמות מקריאותיהם לעצור. במהלך מנוסתו, עלה המערער על אי תנועה, תוך שהוא עוקף את כלי הרכב שעמדו לפניו ופוגע בחלקם. נסיעתו הפרועה של המערער אילצה את הבלש שאחז בחולצתו להרפות ממנה, ובלש אחר נאלץ לזוז על מנת שלא להיפגע. המערער לא עצר גם לאחר שהבלשים ירו לעבר רכבו. בהבחינו ברכב משטרה מוסוה שניסה לחסום את נתיב מנוסתו, סטה המערער במהירות מנתיבו, ונכנס לתוך חניון צדדי, ממנו יצא לרחוב אחר. בהמשך מנוסתו, וכתוצאה מנהיגתו הפרועה, סטה המערער אל נתיב הנסיעה הנגדי והתנגש עם רכבו בעץ. בשלב זה נס המערער ברגל, עד שנתפס.

ג.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המשיבה תעתור לעונש של מאסר בפועל בן 40 חודשים, למאסר על תנאי, לקנס לשיקול דעתו של בית המשפט ולפסילת רשיון נהיגה, ואילו המערער יעתור לעונש מאסר בפועל בן 24 חודשים ולמאסר על תנאי, וכן יטען באשר לגובה הקנס ולמשך תקופת הפסילה.

ד.

בדיון בבית המשפט המחוזי עמד בא כוח המשיבה בעיקר על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ונסיבותיהן, וכן על עברו הפלילי הכולל – כך נאמר – עבירת הצתה, עבירות סמים ועבירות אלימות. באות כוחו של המערער ציינו את הודאתו של המערער כשיקול לקולא. כן נטען לנסיבות מקלות – הירי לעבר רכבו של המערער, והעובדה כי לא ידע שמדובר בשוטרים. עוד נטען, כי למערער שתי בנות, וכי משפחתו מצויה בקשיים כלכליים, ועל כן התבקש קנס מתון. המערער, מצדו, הביע חרטה על מעשיו.

ה.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 13.6.12. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, ובכלל זאת על העובדה שמטען החבלה שנשא ברכבו עלול היה להתפוצץ במהלך הנסיעה המסוכנת, וכן על עברו הפלילי. מנגד, צוינו הודאתו של המערער וחרטתו, וכן נסיבותיו האישיות. בית המשפט עמד גם על עקרון אחידות הענישה, והתייחס לעונש שנגזר על אלכסנדר שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת נשק – מאסר בפועל בן 14 חודשים ותקופת מאסר נוספת בת 3 חודשים בגין תיק שצורף (מתוכה ירצה חודש אחד במצטבר), מאסר מותנה, קנס בן 2,500 ש"ח ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך 4 חודשים ממועד שחרורו (בגין התיק שצורף). בסופו של יום, הוטלו על המערער העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 34 חודשים; שלושה מאסרים מותנים; קנס כספי בסך 4,000 ש"ח; ופסילה מהחזקת או קבלת רישיון נהיגה למשך 30 חודשים, החל ממועד שחרורו – זו האחרונה היא נשוא הערעור.

הערעור והדיון

ו.

מכאן הערעור, המופנה – כאמור – כנגד רכיב הפסילה, שלגביו נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לתיקונו של כתב האישום ולהמרתה של עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בעבירה של נהיגה בפזיזות וברשלנות. לטענת המערער, ביסוד התיקון האמור עמדה קבלת גרסתו של המערער, כי לא ידע שהדולקים בעקבותיו הם בלשי משטרה, וסבר שמדובר בעבריינים החפצים לפגוע בו. נטען, כי במהלך כל האירוע לא נקטו הבלשים באמצעי זיהוי. עוד נטען בערעור, כי למערער אין עבירות תעבורה קודמות, וכי עונש הפסילה שהוטל עליו "סוטה, באופן ניכר, מרמת הענישה הנוהגת בעבירות דומות בתיקים אחרים, ובכך חורג, שלא בצדק, מעקרון 'אחידות הענישה'" (סעיף 8 לנימוקי הערעור).

ז.

בדיון בפנינו שבה באת כוחו של המערער על נימוקי הערעור. עוד טענה, כי המערער החליט לזנוח את דרך הפשע ולפסוע בדרך חדשה, וכי בגדר זאת מתעתד המערער, לאחר שחרורו, לעסוק בנהיגת משאית לפרנסת משפחתו ובנותיו. בא כוח המשיבה – שהסכים לטענה כי המערער לא ידע שמדובר בשוטרים – ציין, שמשך הפסילה מתחייב מצירופם של אופן נסיעתו של המערער ושל העובדה כי נשא מטען חבלה ברכבו, והציג פסקי דין, בהם הוטלו עונשי פסילה ארוכים יותר. כן הוצג עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעה בעבירת הצתה בגינה נגזרו עליו, בין היתר, שישה חודשי מאסר בפועל (על דרך של עבודות שירות); הרשעה בעבירות סמים, בגינה נגזרו עליו מאסר בפועל לתקופה בת 12 חודשים, וכן פסילת רישיון נהיגה למשך 12 חודשים; וכן הרשעות, בשני מקרים שונים, בעבירות תקיפה ונשיאת סכין למטרה לא כשרה.

הכרעה

ח.

לאחר העיון, אנו סבורים כי יש להיעתר לערעור במידת מה, כמפורט להלן. ביסודן של העבירות, בהן הורשע המערער, שני נדבכים של סכנה לציבור: הראשון, נהיגתו הפרועה של המערער, שגם אם לא הורשע בגינה בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, די היה בה כדי לסכן את הציבור; נזכור, כי העבירות בוצעו בטבורה של עיר, בצהרי היום, בשעה עמוסה לעייפה (והראיה – רכבו של המערער נעצר בשל "פקק בכביש"). נדבך זה מצדיק, כשלעצמו, השתת עונש פסילה משמעותי, נוכח החומרה שבנהיגה פרועה ומשולחת רסן המסכנת את שלום הציבור (ראו ע"פ 5206/10 פוקהא נ' מדינת ישראל (2011); ע"פ 5691/09 גבארין נ' מדינת ישראל (2009); ע"פ 9483/06 פלוני נ' מדינת ישראל (2007), בהם הוטל עונש פסילה למשך שלוש שנים). השני, השימוש שעשה המערער ברכבו לצורך נשיאתו של מטען החבלה. בית המשפט המחוזי ציין – בצדק – כי צירוף שני נדבכים אלה עלול היה לגרום לתוצאות הרות אסון, ולמותר יהא להכביר מלים.

ט.

אם כן, המערער הורשע במעשים חמורים, אשר חייבו הטלת עונש פסילה משמעותי. על כך יש להוסיף, כי כעולה מגיליון הרישום הפלילי בעניינו של המערער, הוטל עליו בעבר (בשנת 2007) עונש של פסילת רישיון.

י.

מנגד ניצבת העובדה – המוסכמת גם על המשיבה – כי המערער לא ידע את מיהות הרודפים אחריו, וכי לא ידע שמדובר בשוטרים עד שיצא מהרכב. לעובדה זו יש ליתן משקל מסוים, שהרי בתיקי המרדפים ה"קלאסיים" עסקינן לרוב במנוסה משוטרים (ראו פסקי הדין הנזכרים מעלה, וכן ע"פ 1880/02 אבו זהירה נ' מדינת ישראל (2012), שהוגש מטעם המשיבה). ראוי לומר, כי באירועים כגון דא על המשטרה לעשות מאמץ מיוחד לזיהוים של הרודפים כשוטרים, ולוא בשל הסיכוי, אם גם הנמוך, למנוע מרדפים מסוכנים, שאחריתם מי ישורנה.

יא.

במכלול, ולאחר ששקלנו גם את נסיבותיו האישיות של המערער ואת הצהרתו כי בכוונתו לפתוח בדרך חדשה, החלטנו לילך קמעא לקראתו, ולהעמיד את תקופת הפסילה על 22 חודשים, החל ממועד שחרורו מהכלא. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם.

כללם של דברים

יב.

הערעור מתקבל במידה מסוימת, כמפורט בפסקה י"א מעלה. בטרם חתימה נביע תקוה, כי התפנית בחייו של המערער, עליה הצהיר בדיון, היא אמיתית, וכי יתמיד בה במהלך מאסרו ולאחריו. פסק דין זה לעניין האמור בסיפת פסקה י' יובא לתשומת ליבו של היועץ המשפטי למשטרת ישראל.