ע"פ 6485/00 ויקטור צמח נ. מדינת ישראל

1.ערעורים על שתי החלטות בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט ג' נויטל), שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בשני תיקים פליליים בהם הוגש כתב אישום נגד המערער. השאלות המתעוררות בשני הערעורים דומות, ועל כן אוחד הדיון בהם.

2.ע"פ 6485/00 הוגש על החלטת השופט בת"פ 7406/98 שלא לפסול את עצמו. בית המשפט בהחלטתו מיום 6.9.00 קובע, כי המערער לא גילה בבקשתו בפניו, הן בכתב והן בעל פה, עילה לבקש את פסילת בית המשפט ועל כן דחה את בקשת המערער. עוד מציין בית המשפט, כי ביום 15.6.00 ניתנה החלטה בבקשה דומה לפסילת בית המשפט ואף אותה דחה בית המשפט. ערעורו השני של המערער, ע"פ 6683/00, הוגש על החלטת השופט בת"פ 3171/97 שלא לפסול את עצמו. בית המשפט, בהחלטתו מיום 13.9.00, מנמק בהרחבה מדוע הוא דוחה את בקשת המערער וקובע, כי לא קיימות במקרה זה נסיבות בהן יש כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער, כנטען על ידו. בית המשפט הוסיף, שבקשת המערער לפסילת השופט הדן בעניינו גם נגועה בשיהוי.

על שתי החלטות אלו הוגשו הערעורים שבפני. המערער מעלה שתי טענות המקימות, לטענתו, עילת פסלות של השופט היושב בשני התיקים. להלן אתייחס לשתיהן.

3.כאמור, כנגד המערער מתנהלים שני הליכים פליליים שונים בפני שופט אחד בבית משפט השלום בתל-אביב. טענתו הראשונה של המערער נוגעת לעובדה זו. לטענתו, יש לפסול את השופט מלשבת באחד משני התיקים. זאת, מאחר שעצם העובדה שאותו שופט דן בו בזמן בשני תיקים שונים בהם המערער הוא הנאשם, עלולה להביא למצבים בהם עניינו של המערער כנאשם עלו להיפגע.

דין טענת המערער להידחות. התנהלות שני משפטים שונים בפני אותו שופט אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות. חזקה שהשופט שיושב בדינו של המערער הוא שופט מקצועי היודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק האחר. בהקשר זה אציין, כי ההלכה במצב דומה, בו שופט שיושב בדין ישב בדינו של נאשם בעבר, היא, כשלעצמה אינה עילה לפסילתו של שופט (ראו, לדוגמה, ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח' , פ"ד מה(3) 790, 792). עוד אזכיר בהקשר לטענה זו, כי טענת המערער לוקה בשיהוי. על פי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, יש להעלות טענת פסלות במועד הראשון שניתן הדבר לאחר שנודע למעלה הטענה על עילת הפסלות. בענייננו, טענת הפסלות עלתה בפעם הראשונה זמן רב לאחר תחילת המשפט (למעלה משנה) כאשר זהות השופט בשני התיקים היתה ידועה בזמן זה. לא מיותר יהיה להזכיר בהקשר זה, שעל החלטה דומה אשר ניתנה על ידי בית המשפט בחודש יוני 2000 לא ערער המערער, ובינתיים נמשכה שמיעת המשפטים נגדו.

4.טענתו השניה של המערער היא, כי בית המשפט נוהג 'איפה ואיפה' בין הצדדים ומעדיף את עמדת התביעה בהחלטותיו. אף דין טענה זו להידחות. מעיון בהחלטות בית משפט השלום עולה, כי הן ניתנו באופן ענייני ואין יסוד לטענות בדבר איפה ואיפה שכאילו נוהג בית המשפט. העובדה כי קיים פער סטטיסטי, לרעת המערער, בתוצאות החלטות הביניים, אינו מעלה ואינו מוריד. יתכן מאוד שתרמה לכך העובדה, שהמערער אינו מיוצג על ידי עורך דין וסדרי הדין ודיני הראיות אינם נהירים לו. יתירה מזאת, טענות שיש לבעל דין כלפי החלטות בית המשפט אינן מהוות, כשלעצמן, עילה לפסילת בית המשפט. למערער שמורה הזכות, אם יורשע בדין ויגיש ערעור, לערער במסגרת זו גם על החלטות הביניים.

על סמך כל האמור לעיל, נדחים שני הערעורים.