ע"פ 6504/97 מחמוד ביידן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ. 512/96 בשתי עבירות של התעללות בבתו הקטינה בניגוד לסעיף 368ג לחוק העונשין. דינו נגזר למאסר בפועל של 12 חודשים ומאסר על-תנאי ל18- חודשים. ביצוע העונש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ליום 9.11.97.

המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין לבית משפט זה (ע"פ 6504/97). עכשיו הוא מבקש לדחות את ביצוע העונש שהוטל עליו עד להכרעה בערעור.

בקשתי לקבל את התגובה של פרקליטות המדינה. הפרקליטות הביעה התנגדות לבקשה מן הטעם שעיכוב הביצוע "יוסיף סבל על סבלה של הקטינה אשר בגין ההתעללות בה הורשע המבקש."

הדיון בפני נסב על השאלה מה הנזק שייגרם לקטינה, קרבן ההתעללות, אם ביצוע העונש יידחה לתקופה קצרה, בהנחה שהערעור יישמע בהקדם. כפי שהתברר, הקטינה יצאה מביתה והיא מתגוררת מזה זמן במעון לנערות. ככל הידוע, אין היא מתכוונת לשוב ולהתגורר בעתיד הקרוב בביתה. במצב זה, מה הסבל שייגרם לה מעיכוב הביצוע? התשובה של בא-כוח הפרקליטות היא שהסבל יתבטא בכך שיימנע מן הקטינה, כל זמן שהמבקש נמצא בביתו, נסיון לחדש ולשקם את קשריה עם משפחתה.

אולם, על רקע הקורות את הקטינה, אין זו אלא השערה שהיא מבקשת כבר עכשיו לחדש ולשקם את קשריה עם משפחתה. וגם אם זאת משאלתה, ממילא אין מדובר אלא בדחייה לתקופה קצרה, עד לשמועת הערעור במועד מוקדם.

במצב זה גוברים השיקולים בזכות המבקש. ראשית, הוא נדון לתקופת מאסר לא ארוכה. שנית, המבקש עובד ומתפקד באופן נורמטיבי, ואין טענה שצפויה ממנו סכנה לאדם אחר. שלישית, אפשר להורות שהמבקש לא ייצור כל קשר עם בתו, קרבן העבירה, עד להכרעה בערעור. ורביעית, ניתן לקבוע שהערעור יישמע בהקדם.

לפיכך אני מחליט להיענות לבקשה ולעכב את הביצוע של עונש המאסר שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעורו (ע"פ 6504/97).

המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה במהלך חודש ינואר 1998 ותקצה לדיון חצי שעה.

המבקש יימנע מליצור כל קשר עם בתו, קרבן העבירה, במישרין או בעקיפין, עד להכרעה בערעור. אם המבקש יפר הוראה זאת, תוכל פרקליטות המדינה להגיש בקשה לביטול החלטתי בדבר עיכוב הביצוע.