פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6507/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
שמואל ארוסי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 22.6.06, בת.פ.
4998/05, שניתן על ידי כבוד השופטים:
י' דר, א' שיף, ח' הורוביץ
תאריך הישיבה:
כ"א בכסלו התשס"ז
(12.12.06)
בשם המערער:
עו"ד בלומנפלד שלמי
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער הנו נהג מונית. בתאריך 23.5.05, בשעת בוקר מוקדמת, יצאה מבית חולים רמב"ם המתלוננת, אישה צעירה, ילידת שנת 1980, אשר קיבלה טיפול רפואי בעקבות ניסיון אובדני שביצעה. המערער פנה אל המתלוננת ושוחח עמה, והיא ביקשה ממנו להסיעה לביתה, שם אמור היה בעלה לשלם לו את שכרו. במהלך הנסיעה סטה המערער לחוף הים, שם ביצע במתלוננת מעשים בעלי אופי מיני - הוא ליטף אותה בכל חלקי גופה, נישקה, ואף החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, כל זאת ללא הסכמתה ובניגוד לרצונה.
המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו לו ארבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלנהוג ברכב ציבורי במשך 10 שנים. כמו כן, חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 25 אלף ש"ח.
הערעור מופנה כנגד העונש.
עיינו היטב בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו לטיעוני הצדדים על-פה, ולא נמצאה לנו עילה לשנות מגזר דינו של בית משפט קמא. המערער חטא במעשים אשר חומרתם מופלגת, כאשר כפה את עצמו על אישה שכל אשר ביקשה היה להסיעה לביתה לאחר ששוחררה מאשפוז. התנהגות המערער חמורה במיוחד נוכח היות נהג של רכב ציבורי, ומאלה רשאי הציבור לצפות ולדרוש התנהגות שונה בתכלית.
דינו של הערעור אפוא להדחות, וכך אנו עושים. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ש' בלומנפלד, עתר לאפשר לשולחו לשלם את הפיצוי בו חויב לאחר שישוחרר ממאסרו. אין בידנו להיעתר לבקשה זו, ראשית, משום שהמתלוננת לא צורפה כמשיבה בהליך הנוכחי, ושנית, לא נטענה בפנינו עילה כלשהי אשר תצדיק את דחיית התשלום, והרי זה, מטבעו, נועד לשקם את המתלוננת לאחר המעשים הקשים שהיתה קורבנם.
ניתן היום, כ"ג בכסלו תשס"ז
(14.12.06).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט