ע"פ 6613/97 שמעון אוחנה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשורה של עבירות מין (מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977 -) ועבירה של תקיפה ונגזרו עליו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים בפועל והיתרה על-תנאי.

הערעור מופנה כלפי חומרת העונש.

עיקר טענת סניגורו היא כי המערער אשר ביצע את העבירות בשל משבר נפשי, אינו עוד מסוכן לציבור. לאחר ביצוע העבירות הוא נשא אישה ונולדו לו ילדים. ביצוע עונשו עוכב כדי לאפשר לו לקבל טיפול פסיכולוגי. הטיפול עולה יפה, הפסיכולוג חיווה דעתו כי יש להמשיך בו וכי קטיעת הטיפול על-ידי כליאתו של המערער תביא לנסיגה במצבו הנפשי. לאור חוות דעתו, המליץ שירות המבחן - והסניגור מבקש לקבל את ההמלצה - להטיל על המערער מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על-תנאי מרתיע, וכן להעמידו בפיקוח שירות המבחן.

התובעת, המתנגדת לקבלת המלצת שירות המבחן, הסכימה להקטנה מסויימת

של עונש המאסר בפועל כדי להוסיף לעונשו של המערער צו מבחן.

המערער, אשר עבד כמדריך בישיבה ביצע את מעשי העבירה בחניכיו - ילדים בני 12 - בישיבה בה התגורר יחד עימם בתנאים של פנימיה ואמור היה לשמור על שלומם.

אלה הם נסיבות חמורות ביותר, ולא ניתן על-כן לפטור את המערער מעונש מאסר משמעותי, גם אם מתחשבים במצבו הנפשי ובחוות-דעת הפסיכולוג. שכן, שיקום הנאשם איננו השיקול היחיד בענישה ועל העונש לשקף את חומרת המעשה ואף להתחשב בהרתעת הרבים.

עם זאת, אף לנו נראה כי ראוי להעמיד את המערער בפיקוח שירות המבחן ולצורך כך, להקטין במידה מסויימת את תקופת המאסר שנגזרה עליו.

אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו מפחיתים מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער בבית-המשפט המחוזי, שישה חודשים ומעמידים אותו על 30 חודשים. אנו אף ממליצים כי בתקופת המאסר יופנה המערער לטיפול פסיכולוגי. בנוסף, לאחר ריצוי עונש המאסר יעמוד המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

שאר חלקי גזר-הדין יישארו בעינם.