ע"פ 6613/97 שמעון אוחנה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ. 2003/96) על פי הודאתו בשלושה אישומים: שני אישומים בעבירה של מעשה מגונה ואישום אחד בעבירה של תקיפה. הוא ביצע את העבירות בהיותו כבן 19 שנים, בתפקידו כמדריך בישיבה, בה התגורר יחד עם חניכיו, בתנאים של פנימייה. בשל עבירות אלה נגזר דינו למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים ומאסר על-תנאי לתקופה של שתי שנים. ביצוע העונש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי לתקופה של חודש, עד יום 13.11.97. עכשיו הוא מבקש דחייה נוספת של ביצוע העונש עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה.

הערעור לבית משפט זה נסב רק על גזר הדין ולא על ההרשעה. לפיכך, טוען בא-כוחו, יכול הערעור להישמע בהקדם, ומכאן שהדחייה מתבקשת לזמן קצר בלבד.

הוא תומך את בקשת הדחייה בטעמים אחדים. המבקש משוחרר בערובה מאז נחקר בקשר לביצוע העבירות, זה יותר משנתיים. מאז לא הוגשה נגדו כל תלונה. אף אין לו עבר פלילי, להוציא העבירות נשוא בקשה זאת. אפילו התובע בבית המשפט המחוזי לא סבר שטמונה בו סכנה. יתירה מזאת, מאז ביצע את העבירות הוא נשא אשה ונולדו להם שני ילדים. הוא לומד כעת בכולל ומתגורר בביתו. על יסוד כל אלה אפשר לומר כי גם אם ידחה ביצוע העונש לתקופה קצרה, עד להכרעה בערעורו, לא צפויה ממנו סכנה.

אולם, גם אם כך, עדיין אין בכך בלבד כדי להצדיק עיכוב בביצוע המאסר. כך במיוחד משום שהמבקש אינו מערער על עצם ההרשעה, ובא-כוחו מסכים שיהיה עליו לרצות עונש מאסר. אם כך, מה טעם לדחות את ביצוע העונש?

אלא שמוסכם כי המבקש ביצע את העבירות בשל משבר פסיכולוגי המצריך טיפול נפשי. הוא עבר בדיקות פסיכולוגיות, שהצביעו על צורך זה, ושרות המבחן, שהמליץ בפני בית המשפט להטיל על המבקש עונש מאסר, הוסיף וציין שלאור שיתוף הפעולה יוצא-הדופן של המבקש, מומלץ כי הוא יופנה לגורם טיפולי במסגרת המאסר. גם בית המשפט המחוזי ציין, בסיום גזר-הדין, כי המבקש זכאי לקבל טיפול פסיכולוגי בתוך כותלי הכלא, אם יבקש זאת, ובית המשפט אף המליץ בפני המבקש שיעשה כן.

בא-כוח המבקש מודיע שהמבקש מעונין לקבל טיפול כזה במסגרת הכלא ומתחייב בשם המבקש לשתף פעולה כנדרש לצורך טיפול כזה. אלא, הוא מוסיף, אם המבקש יתחיל לרצות את עונשו מייד, תחסר ההכנה הנדרשת מצד שלטונות הכלא למתן הטיפול הנדרש. כיום אין זה ברור מהו סוג הטיפול ומשך הטיפול הנדרש. לפיכך הוא מבקש שבינתיים, ועד למועד הדיון בערעור, יוכן תסקיר נוסף של שרות המבחן, שבית המשפט יוכל להסתייע בו בשמיעת הערעור.

פרקליטות המדינה מתנגדת לבקשת העיכוב על יסוד הטעמים המקובלים בבקשות כאלה, ובעיקר, חומרת העבירה. אך אין בעמדתה תשובה לנסיבות המיוחדות של מקרה זה.

לפיכך החלטתי להיענות לבקשה כדלקמן:

1.אני דוחה את ביצוע עונש המאסר של המבקש עד למתן פסק-דין בערעורו (ע"פ 6613/97).

2.המזכירות מתבקשת לקבוע ערעור זה לדיון במהלך חודש ינואר 1998 ולהקצות לדיון 15 דקות.

3.שירות המבחן למבוגרים מתבקש להכין תסקיר משלים לקראת הדיון בערעור.

4.הערבות שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי והחלטת בית המשפט לעכב את יציאת המבקש מן הארץ, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ביום 13.10.97, יעמדו בתוקף עד למתן פסק-הדין בערעור.