ע"פ 6695/07 ירחמיאל אברהם נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה ברמלה, בנהיגת מכונית כשהוא שיכור וכאשר ריכוז האלכוהול בדמו – 555 מ"ג – למעלה מפי שניים מסף השכרות הקבוע לעניין זה.

בו ביום (18.2.07) נגזר דינו לקנס בסך 1,000 ש"ח, והוא נפסל מנהיגה ברכב מנועי לתקופה של 18 חודשים. כעבור ארבעה חודשים החליף המערער את ייצוגו המשפטי והגיש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. סנגורו החדש מצא, לטענתו, כי ממצאי בדיקת הנשיפה שבחומר החקירה אינם תקינים, ולאור זאת מבקש הוא בערעור כי יתאפשר למערער לחזור בו מהודאתו ולכפור במיוחס לו. עוד טוען הסנגור החדש, כי הסנגור הקודם שייצג את המערער בבית המשפט לתעבורה לא היה בקי במשפטי תעבורה, ועל כן לא נתן לבו לדבר.

במקביל להודעת הערעור, ביקש המערער את בית המשפט המחוזי לעכב את עונש פסילת הרישיון עד להכרעה בערעור.

בית המשפט קמא (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) דחה את בקשתו, ועל כך מערער הוא עתה בפני בית משפט זה.

2.

דין הערעור להדחות. המערער הורשע בבית המשפט לתעבורה על פי הודאתו בעבודות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כשהוא מיוצג על ידי הסנגור שבחר בו להביא את דברו בפני בית המשפט. בטיעונים לעונש טען הסנגור בשמו של המערער כי "מדובר בכשל חד פעמי. בנסיבות האירוע מרשי היה בארוע בר מצווה, ותוך כדי שתיה עם חברים לא שם לב לכמות ששתה. לא זוכר ששתה כמות מופרזת" (מתוך פרוטוקול בית המשפט לתעבורה מיום 18.2.07, עמ' 2).

נוכח הודאה ברורה שכזו, מתייתר לכאורה הצורך בראיות אחרות להוכחת הנהיגה בשיכרות, גם אם יימצאו תקלות כאלה או אחרות בדרך בדיקת הנשיפה (ר' בעניין זה רע"פ 5558/07 יהודה נ' מדינת ישראל (1.7.07, טרם פורסם)).

זאת ועוד. ב"בדיקת מאפיינים" שערכה המשטרה למערער, צויין כי נדף מפיו ריח חזק של אלכוהול ועיניו היו אדומות.

בלשון זהירה אציין, כי בהינתן כל אלה – סיכויי ההצלחה הנודעים לערעור אינם גבוהים במיוחד.

נוכח כל האמור לעיל ולאור תקופת הפסילה שנגזרה על המערער – איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ואני דוחה את הבקשה.