פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
ע"פ
6712/98 - א'
בפני:
כבוד השופט מ' אילן
המבקש:
עבד
טוואשי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
גזר דין
תאריך
הישיבה:
ה'
בכסלו תשנ"ט (24.11.98)
בשם
המבקש:
עו"ד
דוד יפתח
בשם
המשיבה:
עו"ד
אורי כרמל
החלטה
ביום 30.8.98 הורשע המבקש בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עשיית עסקה בסם מסוכן וסחר בסם מסוכן. מדובר בעסקה של מכירת 220.77 גר' קוקאין, וזאת בתיק פלילי 6339/97 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
ביום 9.9.98 נגזר דינו של העותר לחמש שנות מאסר מהן שלש וחצי שנים בפועל ושנה וחצי על תנאי. ביום 22.10.98 הוגש ערעור על ההרשעה בע.פ . 6712/98 של בית משפט זה.
בקשה זו היא עתירה לדחות את ביצועו של עונש המאסר עד לסיום הדיון בערעור. למעשה אין זו בקשה לדחות את ביצוע העונש כי העורר כבר החל לרצות את עונשו עם מתן גזר הדין ועתה הוא מבקש לשחררו מן המאסר.
נטען בהודעת הערעור כי " סכוייו של הערעור טובים מאד" כי ההרשעה מבוססת על עדות סוכן סמוי "אשר העיד באופן מגמתי ובלתי הגיוני עד כדי אבסורד".
עוד נטען שהעורר היה משוחרר בערובה במשך כל משפטו והופיע לכל הישיבות, ועררו לבית המשפט העליון על שחרור בערובה נדחה בגלל קלישות הראיות נגדו.
אין בדעתי לחוות דעה בקשר לסכויי הערעור, אך דבר אחד ברור מדובר בערעור על מהימנות שיחס בית המשפט המחוזי לעדות הסוכן, וכידוע בית המשפט לערעורים אינו מרבה להתערב בשאלת המהימנות.
לא הוגשה לי ההחלטה בערר על שחרורו של העורר בערובה לפני משפטו, אך אניח לטובתו שבית המשפט הזה אמנם דחה את הערר בגלל קלישות הראיות נגדו, כפי שטוען הסנגור.
נראה לי שאינו דומה המצב של
הערכת הראיות לכאורה שבידי התביעה לפני הכרעת הדין למצב שלאחר הכרעת הדין, כאשר הראיות כבר נבדקו ונשקלו על ידי הערכאה הראשונה.
אותה חזקת חפות שהיתה לעורר לפני תחילת משפטו שוב אינה קיימת עתה. המצב הפוך. כל זמן שערעור לא יתקבל פסק הדין המרשיע של בית משפט קמא שריר וקיים.
בא כוח העורר אמנם הפנה תשומת לבי לכך שהמעורבים האחרים בעסקת הסמים העידו כעדי הגנה והם מאשרים בעדותם כי העורר לא היה מעורב בעסקה. דא
עקא שבית המשפט המחוזי לא האמין לעדי הגנה אלו, וזהו שוב ערעור על מהימנות. כדי לקבל את הערעור תצטרך ערכאת הערעור להחליט שאין לתת אמון בעוד שהערכאה הראשונה האמינה לו ויש לתת אמון בעדי הגנה, שהערכאה הראשונה לא האמינה להם.
כמובן שבית המשפט לערעורים מוסמך לעשות את כל אלו, ואף על פי כן אינני חושב שההצהרה שסכויי הערעור טובים מאד מבוססת דיה כדי לצוות שהנאשם שכבר החל לרצות את עונשו ישוחרר בערובה ויתרת ריצוי עונשו תידחה עד לסיום הדיון בערעור.
בע"פ 3714/98 חביביאן
נגד מ.י . ( תקדין עליון
98(2) תשנ"ח תשנ"ט 1988 ע' 133) נאמר (מפי כב' השופט זמיר) כי במקרה שהמערער כבר החל לרצות את עונשו, " רק בנסיבות מיוחדות נענה בית המשפט לבקשה להפסיק את ריצוי העונש ולדחות את יתרת ביצועו עד לסיום הדיון בערעור יצריך לצורך כך "טעם מיוחד כדי שבית המשפט יורה על הפסקת המאסר".
אינני רואה במקרה זה טעם מיוחד כזה.
העתירה נדחית.
ניתנה
היום, ה' בכסלו תשנ"ט (24.11.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98067120.
T02