ע"פ 6746/98 סמי אבו לבן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד. המדובר בשוד בנק שבוצע על ידי המערער בתיאום עם אחר, כשהמערער נכנס לסניף הבנק רעול פנים, מצוייד באקדח דמה, ודרש מן הקופאית ומן הכספרית להכניס כסף לשקית, תוך איום בירי. על כך נדון לארבעים וחמישה חודשי מאסר בפועל ולחמישה עשר חודשי מאסר על תנאי. המאסר בפועל נמנה מתאריך 19.4.98, והערעור הוגש ביום 27.10.98.

בא-כוח המערער מבקש לקבוע דיון בערעור. הוא מציין, כי מדובר בערעור על חומרת העונש בלבד, ועל כן לא יידרש זמן שיפוטי רב לבירורו.

אכן, ערעור על חומרת העונש אורך, בדרך כלל, זמן קצר יותר מבירור ערעור המופנה נגד הכרעת הדין. מאידך גיסא, המערער על חומר העונש מודה בביצוע העבירה ויידרש לשאת בעונש כלשהו גם אם יתקבל ערעורו. זאת, לעומת מי שטוען לחפותו המוחלטת, אשר קבלת ערעורו יכול שתביא לזיכויו המוחלט.

מכאן, שאין הצדקה להקדמת ערעור על חומרת העונש, באשר הוא, על פני ערעור על הכרעת הדין.

השיקולים לקביעת סדר הדיון בערעורים פליליים ובתיקים אחרים התלויים ועומדים בפני בית המשפט הם רבים ומורכבים, ובית המשפט עושה כמיטב יכולתו להתחשב בכל העובדות הרלוונטיות, בקביעת מועדי הדיון.

בנימוקי הבקשה שבפני אין כדי להצדיק חריגה מן התור.

הערעור יישמע, איפוא, כסדרו.