פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 6751/06 פאטמה אבו חמדיה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · חילוט רכב בעבירת הכניסה לישראלערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר חילוט רכב

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערת טענה כי היא בעלים של הרכב שהושכר לנאשם ולכן חילוטו פוגע בה. בית המשפט דחה את הערעור, קבע כי הגרסה על השכירות לא נתמכה בראיות ולא נמצאה עילה להתערב בממצאי העובדה. נקבע כי התנאים לחילוט לפי סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל מתקיימים.

העובדות

הרכב נשוא החילוט שימש את הנאשם דרך קבע במשך כ-9 חודשים. המערערת טענה כי היא הבעלים של הרכב והשכירה אותו לנאשם תמורת 3000 ש"ח לחודש. הגרסה על השכירות לא נתמכה בחוזה או בתיעוד על תשלום דמי שכירות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בממצא העובדתי של בית המשפט המחוזי כי הנאשם הוא שהשתמש ברכב דרך קבע ולא המערערת השוכרת
  2. 2.האם מתקיימים התנאים לחילוט רכב לפי סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל

הלכות

  1. 1

    בהכרעה שמבוססת על ממצאי עובדה אין להתערב כשלא הוכחה עילה לכך, והגרסה על שכירות שלא נתמכה בחוזה או בתיעוד לא זכתה לאמון

    ״הגרסה לפיה הושכר הרכב למחמד עודה, לא נתמכה בחוזה שכירות או תיעוד כלשהו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט רשאי לחלט רכב לפי סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל, והחילוט הוא אמצעי אפקטיבי למאבק בתופעה מסוכנת לציבור, במיוחד נוכח עברו הפלילי של הנאשם

    ״החילוט הוא אמצעי נוסף, וככל הנראה אפקטיבי, אשר נועד להלחם בתופעה נפוצה בה כרוכה סכנה רבה לציבור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חילוט
  • רכב
  • חוק הכניסה לישראל
  • ערעור
  • שכירות
  • בעלים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

6751/06

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ע' פוגלמן

המערערת:

פאטמה אבו חמדיה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בב"ש 6615/06, מיום

30.7.06, שניתן על ידי כבוד השופט מ' דרורי

תאריך הישיבה:

כ' באייר התשס"ז

(08.05.07)

בשם המערערת:

עו"ד איברהים אבו גוש

בשם המשיבה:

עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

השגותיה של המערערת כנגד החילוט, מתבססות על הטענה כי היא הבעלים של הרכב אותו שכר ממנה מחמד עודה תמורת סכום של 3000 ש"ח לחודש, ולפיכך חילוטו כמוהו כענישתה על מעשה בו לא חטאה.

ההכרעה במחלוקת בה עוסק ערעור זה הנה בבסיסה עובדתית, וממצאו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי היה כי: "מי שהשתמש ברכב נשוא תיק זה דרך קבע היה הנאשם, וזאת במשך תקופה ארוכה של 9 חודשים". בית המשפט הוסיף והבהיר כי הגרסה לפיה הושכר הרכב למחמד עודה, לא נתמכה בחוזה שכירות או תיעוד כלשהו על קבלתם של דמי שכירות, ולפיכך גרסה זו לא זכתה לאמונו.

איננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בממצא זה, וממילא מתקיימים בעניינו של מחמד עודה הוראותיו של סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, המקנה לבית המשפט את סמכות החילוט. גם בהחלטת בית המשפט המחוזי גופה לא מצאנו פגם, באשר החילוט הוא אמצעי נוסף, וככל הנראה אפקטיבי, אשר נועד להלחם בתופעה נפוצה בה כרוכה סכנה רבה לציבור, ואין כמו מחמד עודה, הנאשם בפרשה זו, במיוחד נוכח עברו הפלילי, שראוי להפעיל נגדו אמצעי זה.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"א באייר התשס"ז (09.05.07).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו

פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 6615/06

הלכות

  1. 1בהכרעה שמבוססת על ממצאי עובדה אין להתערב כשלא הוכחה עילה לכך, והגרסה על שכירות שלא נתמכה בחוזה או בתיעוד לא זכתה לאמון
  2. 2בית המשפט רשאי לחלט רכב לפי סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל, והחילוט הוא אמצעי אפקטיבי למאבק בתופעה מסוכנת לציבור, במיוחד נוכח עברו הפלילי של הנאשם