ע"פ 6751/06 פאטמה אבו חמדיה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי הרשיע אדם בעבירה של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). בהמשך לכך קבע כי הרכב בו הוסעו השוהים הבלתי חוקיים, יחולט. בעלת הרכב, שהיא צד' ג', מבקשת לערער על החלטה זו שלחילוט. השאלה שלפני היא הדרך הראויה לברר ערעור זה, אם בזכות ואם ברשות, אם בהליך פלילי ואם בהליך אזרחי. המבקשת טוענת כי עומדת לה הזכות לערער על החילוט וכי ערעור זה הנו ערעור פלילי. כך הדבר, אם בשל קביעת בית המשפט קמא כי המבקשת ידעה על השימוש הנעשה ברכב ואם בגלל האופי הפלילי של הליך החילוט והמרכיב העונשי שבו, בנסיבות המקרה. המשיבה, לעומת זאת, סבורה כי יש לברר את ההליך דנן כערעור אזרחי. הטעם לכך הוא כי הוראת הדין הרלבנטית מכוחה נעשה החילוט אינה מחייבת הוכחת מעורבות של צד שלישי שיש לו זכות בנכס, כתנאי לחילוט הנכס הנדון. ממילא כל שיש לברר בהליך מעין זה הוא שאלת קיומה של זכותו של צד ג' והצדקת הפגיעה הקניינית בזכויותיו. שאלה זו שאלה אזרחית היא ויש אפוא לבררה כערעור בעניין אזרחי. חיזוק לכך נמצא בהוראת סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) הקובע כי צד שלישי הנפגע מצו חילוט רשאי לתקוף את הצו בערעור אזרחי. אין הצדקה כי בחילוט על פי חוק הכניסה לישראל יחול דין אחר.

2.לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי יש לברר הליך זה כהליך פלילי. סעיף 12א(ד2)(1) לחוק הכניסה לישראל קובע כי "אדם שהורשע בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5), ושבתוך שלוש שנים מיום הרשעתו הורשע באחת העבירות כאמור (להלן – עבירה נוספת), יחולו לגביו הוראות אלה: בית המשפט אשר הרשיע אותו בעבירה הנוספת יורה על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, שלא לעשות כן; החליט שלא לחלט את הרכב יחולו הוראות סעיף קטן (ג2);". עם זאת, חוק הכניסה לישראל אינו קובע הוראה לעניין דרך ההשגה של צד ג'. כנקודת מוצא, יש להניח – והצדדים להליך שלפני הניחו כך אף הם – כי צד ג' יכול להשיג על חילוט לפי סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל, כדרך של ערעור בזכות. כך הדבר, הגם שבחוק הכניסה לישראל עצמו לא מצויה הוראה לעניין ערעור מעין זה ואף לא הפניה מפורשת להוראות ערעור אחרות בנדון (והשוו סעיף 12א1(א) לחוק הכניסה לישראל המפנה לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] שעה שמדובר בהרשעה של תושב זר לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל). זכות הערעור בנסיבות אלו, של צד ג', היא, אפוא, פרי הפסיקה (השוו בש"פ 6159/01 אבו-עמר נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ו(3) 817) ומבוססת היא על היותו של צד ג' "נפגע" מן ההחלטה שנפלה בעניינו (ראו בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670; ע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 238, 247-246). אולם, בקביעה כי עומדת למבקשת זכות ערעור אין די, שכן יש עדיין לבחון אם מדובר בערעור פלילי או שמא בערעור אזרחי. אכן, טענות של צד ג' יכולות ללבוש אופי שונה מהליך להליך. שוני זה יכול להוביל לשוני בבירור ההשגה, אם כערעור פלילי ואם כערעור אזרחי. כך, למשל, יכול והמחלוקת שתעלה במסגרת הערעור תהיה לעניין בעלותו של צד ג' בנכס או קיומה של זכות אחרת בו. שעה שזו המחלקות בהליך, הרי שמדובר בעניין אזרחי במהותו ויש אפוא לקבוע כי ההליך יבורר כערעור אזרחי. עם זאת, יתכנו מקרים בהם הטענה של צד ג' מוסבת לא על זכותו בנכס המחולט אלא על עצם החילוט וההצדקה לו בנסיבות העניין. במצב דברים זה, יש מקום לקבוע כי ההליך יבורר כהליך פלילי, שכן מהותו היא השגה על הרכיב העונשי שבעצם ההחלטה על החילוט (השוו רע"א 4096/04 בוטח נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(1) 913).

3.בבחינה של המקרה שלפני עולה, על רקע האמור לעיל, כי יש לברר הליך זה כערעור פלילי. הטעם לכך הוא כי הלכה למעשה אין מחלוקת בהליך זה על זכותה של צד ג' (המבקשת) בנכס שחולט, אלא שההשגה מתרכזת בהצדקת החילוט לגופו, כלומר ברכיב העונשי של החלטת בית המשפט המחוזי. חיזוק לכך מצוי לא רק בנימוקי ההשגה אלא בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הליך זה. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחלט את הרכב לא רק בשל מעשיו של המורשע בעבירה אלא תוך קביעה לעניין מעורבות המבקשת – ולו מעורבות שבידיעה – בעבירה. במצב דברים זה, יש לראות את ההשגה על עניין זה כנוגעת בעצם החלטת החילוט וההצדקה לה וממילא לדון בהשגה זו כהליך פלילי (ראו עוד, ע"פ 1982/03 הנ"ל , בעמ' 248-246). ודוק: ער אני לכך כי בסעיף 36 ה' לפקודת הסמים המסוכנים נקבע כי צד ג' הנפגע מצו חילוט רשאי לתקוף את הצו בערעור אזרחי. עם זאת, הוראה זו אינה חלה ישירות על חילוט לפי חוק הכניסה לישראל, ובמצב דברים זה, ונוכח המהות "הפלילית" של הטענות, יש להעדיף לדידי את הפירוש המקנה למבקשת בנסיבות המקרה יכולת לברר הליך זה כהליך פלילי (ראו והשוו בש"פ 7440/05, 8970/05 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)).

4.התוצאה היא אפוא, כי יש לברר הליך זה כערעור פלילי. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.