ע"פ 6764/05 ראובן גגולאשווילי נ. פנינה חן

1.ביום 12.7.05 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא זפט) אשר קבע כי יש להטיל אמצעי אכיפה על המבקשים עקב אי כיבוד החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט ולאחר שהוגשו בעניינם מספר בקשות על פי פקודת בזיון בית המשפט. בנסיבות הענין, בית המשפט קבע במסגרת סמכותו על פי פקודת בזיון בית המשפט כי על מבקש 1 יוטל מאסר לתקופה של 15 ימים, ואילו על כל אחד מהמבקשים 2 ו-3 יוטל קנס של 30,000 ₪. ביצוע המאסר עוכב בבית המשפט המחוזי ל-48 שעות בכפוף להפקדת ערבון, ותחילת ביצועו עוכבה באופן ארעי בבית משפט זה עם הגשת ערעור על פסק הדין, וזאת עד להחלטה בבקשת עיכוב הביצוע של פסק הדין שהוגשה על ידי המבקשים.

2.בבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין בעניינם, מעלים המבקשים נימוקים שונים ובהם – מצב בריאותו של מבקש 1, חשש כי מאסרו יביא לקריסת העסק ויגרום לנזק בלתי הפיך בטרם נבחן פסק הדין בערעור, אשר סיכוייו, לדידם, הוא טוב.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה, ומגוללת פרטי פרשה מורכבת של הפרות חוזרות ונשנות של החלטות שיפוטיות בידי המבקשים, והתעלמותם גם מהליכי בזיון בית משפט קודמים, עד להליך הנוכחי שנקט לראשונה בסנקציות אפקטיביות. לטעמה, אין ממש בנימוקים הנטענים על ידי המבקשים בערעורם ובבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, וסיכויי הערעור להתקבל אינם טובים.

4.בחנתי את עמדות הצדדים על רקע פסק הדין נשוא הערעור. באתי לכלל מסקנה כי ראוי, בראש וראשונה, להקדים את הדיון בערעור גופו לאור אופיו של ההליך כהליך בזיון בית משפט אשר ראוי לקיימו במהירות, כדי שלא תיפגם האפקטיביות שלו. שנית, סיכוייו של הערעור אינם נראים בעיני טובים; יחד עם זאת, במאזן האינטרסים והנוחות, יש לאבחן בין מבקש 1, עליו הוטל עונש מאסר ל-15 ימים, לבין מבקשים 2 ו-3 עליהם הוטל עונש קנס כספי. אשר לאחרונים, מבחינת שיקולי מאזן האינטרסים, אין מקום לעכב את ביצוע תשלום הקנסות מאחר שגם אם ישונה פסק הדין בערעור, מדובר במצב שניתן להשיבו לקדמותו. שונה הדבר ביחס לעונש המאסר שהוטל על המבקש 1. סירוב לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור משמעו, למעשה, ייתורו של הערעור לחלוטין לגבי מבקש זה. מצב זה אינו אפשרי ואינו רצוי משנתונה למי שחוייב בפסק דין על פי פקודת בזיון בית משפט זכות ערעור עליו שראוי לתת לה ממשות דיונית, גם מקום שהצפי להצלחת הערעור אינו מבשר טובות.

מכל מקום, ראוי לקיים את הדיון בערעור בהקדם, כדי להביא להכרעה סופית של הסוגייה תוך זמן סביר.

לאור האמור אני מחליטה:

(א) הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס למבקשים 2 ו-3 נדחית.

(ב) הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לגבי מבקש 1 מתקבלת ככל שהיא נוגעת לעונש המאסר שהוטל עליו והיא תתקיים עד להכרעה בערעור גופו. אין עיכוב הביצוע כאמור חל על חובתו של מבקש 1 לשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד כפי שנקבע בפסק הדין נשוא הערעור והבקשה.

(ג) מזכירות בית משפט זה תעשה לקביעה מוקדמת של מועד הדיון בערעור, ככל האפשר במהלך חודש ספטמבר 2005. לצורך כך יותאמו מחדש מועדי עיקרי הטיעון שנקבעו לצורך הגשת עיקרי טיעון מטעם הצדדים.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת, איפוא, בחלקה, כמפורט לעיל.

אין צו להוצאות.