ע"פ 517/06 בעז מנור נ. KPMG Inc

1.ביום 10.1.06 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' ברוך) בת.א. 2374/05, אשר הורה, כי על המבקש להמציא את הרכוש הכולל יהלומים ואבנים אותן רכש תוך 7 ימים וכי אם לא ימציא את הרכוש לידי כונסי הנכסים, ייאסר באותו מועד ל- 7 ימים (להלן: ההחלטה).

2.המבקש הגיש, ביום 12.1.06, לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אולם בית-המשפט המחוזי דחה, ביום 15.1.06, את הבקשה.

3.על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 10.1.06 הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה, במסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, היא הבקשה שבפני.

רקע

4.חברת KPMG (להלן: המשיבה) מונתה ככונס נכסים לנכסי חברה זרה. במסגרת תפקידה זה, פנתה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לאכיפת פסק-חוץ. המשיבה הגישה בקשה במסגרתה עתרה למתן צו עיקול, לצו כינוס נכסים וביום 21.10.05 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשה בכפוף לערבויות שונות. כמו-כן, נדונה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה התבקש בית-המשפט המחוזי להורות על מאסר המבקש, מר בועז מנור, עקב הפרת הצו האמור, צו שמקיומו הוא מתחמק על פני תקופה ארוכה.

5.בין הצדדים, אין חולק על קיומו של פסק-דין קנדי; אין חולק, שלפחות חלק מהסכומים ביחס אליהם מתנהלים ההליכים כבר חויב המבקש בהשבתם, לגבי חלק אחר מאותם סכומים הוא נדרש ליתן הסברים לבית-המשפט הקנדי ואין חולק, כי קיים צו בר תוקף בישראל, המחייב אותו למסור את הרכוש, הכולל יהלומים ואבנים יקרות, אשר ככל הנראה, נרכשו מכספי חברה שלכינוס נכסיה מונתה.

בית-המשפט המחוזי

6.בית-המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי בידי המבקש היו כספים בסכומים ניכרים ביותר , ככל הנראה, בסכום של 10,000,000 דולר ויותר, והמבקש רכש אבנים יקרות או מתכות או שניהם כאחד בסך המזומנים שהיו בידו, ייתכן בסכום נמוך במעט. אותם נכסים הועברו ונמצאו בידי גיסתו, הגב' Yu בהונג-קונג.

7.אין חולק, כי בשלב מסוים פנה המבקש לאדם בשם מר טויב (להלן: מר טויב), על-מנת שזה יקבל בעבורו את הרכוש האמור שהיה בידי הגב' Yu

ואין חולק, כי הגב' Yu אכן מסרה למר טויב את הרכוש. מכאן נפרדות דרכיהן העובדתיות של הצדדים.

המבקש מסתמך על גרסה של הגב' Yu וטוען, כי מאז מסירת הרכוש לידי מר טויב, לא שב הרכוש לידיו ומשכך מחזיק בו מר טויב עד עצם היום הזה או כל טענה ביחס למקום הימצאו של הרכוש האמור, יש להפנות למר טויב.

לעומתו, טוען מר טויב, כי הרכוש הוחזר גם הוחזר לידי הגב' Yu , כפי שקיבל אותו כך החזיר אותו. לטענת מר טויב, הוא הוחזר בשתי הזדמנויות נפרדות, כאשר החלק הארי בהזדמנות אחת ויתרתו הקטנה בהזדמנות אחרת.

8.בבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה, מעלה המבקש נימוקים שונים וביניהם הטענה, לפיה מי שאינו יכול לקיים צו שיפוטי, לא תוטל עליו סנקציה על-פי פקודת ביזיון בית-משפט. שכן, פקודת ביזיון בית-משפט אינה עוסקת בזכויות משפטיות העומדות או לא עומדות למי שאינו ממלא אחר צווים שיפוטיים והיא אינה עוסקת בפעולות משפטיות אותן יכול היה אדם לבצע. לטעמו של המבקש, מוקד הבחינה הינו יכולתו של אדם לבצע את הצו השיפוטי. המבקש טוען, כי מר טויב הודה במסגרת חקירתו, כי הוא נוסע להונג-קונג בהוראת המבקש וכי אסף את הנכסים מגב' Yu , אולם לצד זה טען, בלא שהביא כל ראיה לתמיכה בטענה זו, כי הוא החזיר את הנכסים לגב' Yu בהוראת המבקש וכי הם אינם בשליטתו כיום. לטענת המבקש, הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה - ישיבה במעצר - הינו בלתי הפיך. הפגיעה האנושה שתיגרם למבקש, תטביע, לטענתו, את חותמה ביתר שאת נוכח חוות-הדעת הרפואית שניתנה על-ידי פרופ' שמואל פניג, מומחה לפסיכיאטריה מנהל השירותים האמבולטוריים בבית החולים שלוותה, בעניינה ניתן צו איסור פרסום בבית-המשפט המחוזי.

מנגד, תומכת המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, המבקש מפר מזה כשלושה חודשים את צו כינוס הנכסים הזמני שהוצא נגדו, במסגרתו נדרש למסור לידי כונס הנכסים יהלומים ואבנים יקרות שרכש בכספי אחרים. המבקש לא שעה למספר החלטות של בית-המשפט בהקשר זה, תוך שהוא נמנע עד לאחרונה מלהציג בפני בית-המשפט המחוזי כל גרסה עובדתית שהיא. לטענת המשיבה, ברור הוא, כי הענות לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערעור שהגיש המבקש תהיה בגדר מתן "פרס" למי שמפר באופן שיטתי צווים של בית-משפט. כמו-כן, לטעמה, אין ממש בנימוקים הנטענים על-ידי המבקש בערעורו ובבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה וסיכויי הערעור להתקבל אינם טובים.

דיון

9.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את החלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי, בראש ובראשונה, להקדים את הדיון בערעור לגופו לאור אופיו של ההליך כהליך ביזיון בית-משפט, אשר ראוי לקיימו במהרה, על-מנת שלא תיפגם האפקטיביות שלו.

אני סבור, כי סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים. שכן, בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש כבש את גרסתו וכל התנהלותו, אגב ניהול ההליכים בתיק ויש בה כדי לחזק את גרסת המשיבה. כך נקבע, למשל, כי גרסת המבקש אינה הגיונית, שכן אין מדובר בסכום זניח, אלא במיליונים רבים של דולרים. עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש התחמק באופן סיסטמאתי ממתן גרסה בבית-המשפט, הוא נמנע ממתן תצהיר עד שבסופו של דבר נתן תצהיר לאקוני בן שורות ספורות, בו לא אמר דבר וחצי דבר. יחד עם זאת, כבר נקבע על-ידי בית-משפט זה, כי "סירוב לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור, משמעו, למעשה, ייתורו של הערעור לחלוטין לגבי מבקש זה. מצב זה אינו אפשרי ואינו רצוי משנתונה למי שחויב בפסק דין על פי פקודת ביזיון בית-משפט זכות ערעור עליו, שראוי לתת לה ממשות דיונית, גם מקום שהצפי להצלחת הערעור אינו מבשר טובות" (ראו ע"פ 6764/05 ראובן גגולאשוילי ואח' נ' פנינה חן (לא פורסם)).

סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט מסמיך את בתי המשפט:

"לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."

10.בית-משפט זה כבר קבע, כי הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר, שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. בית-משפט זה חזר והדגיש, פעמים מספר, כי השימוש בכלי אכיפתי זה, שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ז (2) 187, 192; רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח' (לא פורסם)).

בענייננו, טוען המבקש, כאמור, כי הגם שאין חולק, כי החזיק רכוש וכספים שעל-פי הנטען הגיעו לידיו שלא כדין בסכומי עתק, הוא טוען עוד, כי כיום, רכוש וכספים אלה יצאו מידיו.

בית-המשפט המחוזי בהחלטתו לא קבע היכן מצויים הרכוש והכספים שהגיעו לידיו של המבקש. בנסיבות אלה, נראה לי, כי קיים ספק ביכולתו של המבקש לבצע את הצו. במקרה כגון זה, כבר קבע בית-משפט זה בע"פ 221/88 אלי פנחסי ואח' נ' אורלי חזקי ואח' , פ"ד מב (2) 722, בעמ' 724, כי:

"ואם תמצי לומר, הרי המערערים הם שהביאו על עצמם את הצרה על-ידי מעשי התרמית שלהם ולכן הם לא יורשו לטעון שאין הם מסוגלים לפדות את המשכנתאות (ראה א' הרנון, בזיון בית משפט על ידי אי ציות (מפעל השכפול, תשכ"ה) 311), אף אתה השב לו בשתיים אלה:

ראשית מה התועלת שתצמח ממאסר המערערים, כשתוצאת המאסר לא תביא לתשלום החוב? ושנית-וזה הטעם המצטבר השני לקבלת הערעור-שבנסיבות העניין, אם כי החיוב לפדות את המשכנתאות הוא פורמאלית חיוב לעשות דבר, בפועל הוא הפך, בנסיבות העניין למעשה לחיוב לשלם סכום כסף, שדינו להיאכף לאחר המרתו בחיוב כספי, בהליכים מתאימים בלשכת ההוצאה לפועל או בהליכי פשיטת-רגל." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

מטעמים אלה, אני סבור, כי ראוי לקיים דיון בערעור בהקדם, כדי להביא להכרעה סופית של הסוגיה תוך זמן סביר.

11.אשר-על-כן, אני מעכב את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 10.1.06 ככל שהיא נוגעת לעונש המאסר שהוטל על המבקש, וזאת עד למתן הכרעה בערעור לגופו.

מזכירות בית-המשפט מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה לא יאוחר מיום 15.3.2006.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.