ע"פ 6769/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הוא אביה של המתלוננת, ילידת חודש נובמבר 1985. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בקיץ 1993, בעת שהמתלוננת היתה בת 8 שנים לערך, נהג המערער להיכנס לחדרה ולמיטתה, להרים את חלקה העליון של כותנת השינה שלה, להפשיל את תחתוניה ותחתוניו, ולחכך את איבר מינו באחוריה, לשם גירוי וסיפוק מיני. לטענת המשיבה, ביצע המערער מעשים מסוג זה מספר פעמים, ובגין עובדות אלו, בהן כפר המערער, יחסה לו המשיבה עבירות של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) בשילוב עם סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, מצא בית משפט קמא לנכון לתת אמון בדבריהם של עדי המשיבה, ובעקבות כך הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו וגזר לו 24 חודשי מאסר, 15 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 15 אלף ש"ח.

המערער משיג בפנינו כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו.

2.גרסתה של המתלוננת בדבר המעשים שבוצעו בה, הובאו לידיעת רשויות החקירה רק משמלאו לה 20 שנים. באחד הימים בשנת 2005 הבחינה אמה כי מצב רוחה של בתה אינו כתמול שלשום, והיא היתה מתוחה ועצבנית. משחקרה אותה לסיבת הדבר, ניסתה המתלוננת להתחמק ממתן תשובה, עד שלבסוף חשפה את סודה בפני אמה.

חשיפתה המאוחרת של הפרשה, חייבה את בית המשפט המחוזי לתהות אחר פשר כבישתה של התלונה במשך שנים כה רבות. לעניין זה העידה המתלוננת (ראו עמ' 3 להכרעת הדין), כי אביה נהג בה באלימות וביד קשה, ובית המשפט התרשם כי היא פוחדת ממנו עד היום. אולם, למעשה לא כבשה המתלוננת את גרסתה, הואיל וכבר בעת שהעבירות בוצעו בגופה, היא סיפרה עליהן לאחותה הבוגרת ממנה. אכן, היא לא חשפה באותה עת את פרטי המעשים במלואם, אולם בגיל 16, ולאחר שהמערער עזב את בית המשפחה מכוח צו הרחקה, היא חזרה ושוחחה עם אחותה, והפעם תיארה את מעשיו של המערער ביתר פרוט.

להשלמת התמונה נוסיף, כי כאשר נודע לאם על מעשיו של המערער, היא הלכה מיד למגורון בו התגורר, הטיחה בפניו את חשדה כי פגע בבתם, והוא הכחיש זאת מכל וכל.

3.כאמור, בית המשפט המחוזי נתן אמון בגרסתם של עדי המשיבה, ובלשונו בעמ' 9 להכרעת הדין: " סיפורה של המתלוננת נראה לנו אותנטי ונכון. המתלוננת סיפרה בקווים כלליים את שעולל לה הנאשם. המתלוננת לא חפצה לשתף את האם במה שקרה לה משום שהבית היה רווי מתחים בשל היחסים הקשים שבין הנאשם לבני משפחתו

והאלימות הפיסית והנפשית שנקט כלפיהם, ובמיוחד כלפי המתלוננת." ובאשר לטענת המערער לפיה קשרו אשתו ובנותיו קשר להפלילו במה שלא חטא, קבע בית המשפט, כי לו היה ממש בטענה זו, ההיגיון מחייב כי האחות היתה עושה שימוש במידע שמסרה לה המתלוננת כבר בשנת 1999 (בעקבות שיחתן השנייה בנושא), ולא ממתינה עד לשנת 2005.

מנגד, לא נתן בית המשפט קמא אמון בעדותו של המערער, נהפוך הוא, הוא מצא בהם אמירות שהיה בהן כדי לחזק את עדות המתלוננת, ובין היתר, התשובה הבאה שנרשמה מפיו במהלך העימות ביניהם: " אני לא אומר שמעולם לא נכנסתי למיטה שלך ".

4.אינני סבור כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, או לשנות מהם. עניין זה מסור לערכאה הדיונית, לה היתרון להתרשם מהעדים שהופיעו בפניה. אכן, מלכתחילה תלונתה המאוחרת של המתלוננת צריכה היתה להעלות תהיות, אולם לכבישת העדות ניתן הסבר שהתקבל על דעתו של בית המשפט המחוזי (השוו ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ה(4) 249, 260). יתירה מכך, לגרסתה נמצאו חיזוקים בדמות הפרטים שסיפרה לאחותה סמוך לאחר ביצוען של העבירות, וכאמור, אמרות מפיו של המערער עצמו. נוכח כל אלה אנו סבורים כי בהכרעת הדין לא נפל כל פגם, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור המופנה נגדה.

גם בערעור כנגד העונש לא מצאנו ממש. בית המשפט המחוזי נהג במערער באופן מתון חרף חומרתן של העבירות, מחד, והצלקות הקשות שהותירו בנפשה של המתלוננת, מאידך. אשר על כן, אנו מחליטים לדחות את הערער על שני חלקיו.