ע"פ 6777/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט מחוזי לנוער שלא לדחות את מועד תחילת ריצוי עונשו של המערער עד למתן פסק הדין בערעור אשר מתעתד המערער להגיש לבית משפט זה. יוער כי בעקבות החלטת בית המשפט קמא החל המערער לרצות את עונשו ביום 5.8.07.

2.

המערער, אשר היה בעת ביצוע העבירות קטין כבן 16, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע מעשים מגונים בארבעה קטינים בגילאים 5-9 שנים. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן

המערער ביצע את העבירות במהלך החופשות מהישיבה בה למד, והן בוצעו במקלט בשכונת מגוריו. המערער הציע לקטינים להתלוות אליו למקלט תוך שהוא מבטיח להם צעצועים וממתקים. שם ציווה על הקטינים לפשוט את מכנסיהם. בשני מקרים חיכך המערער את איבר מינו באיבר מינם של הקטינים עד הגיעו לסיפוק מיני והורה להם שלא לספר לאיש על המעשים שביצע. במקרה שלישי חיכך המערער את איבר מינו בין ישבניו של הקטין ואף שפשף את איבר מינו בידו לעיני הקטין. במקרה רביעי ניסה הקטין לצאת מהמקלט, אך המערער אחז בו בכוח וביצע בו את זממו. במקרה חמישי סירב הקטין להתלוות למערער למקלט. המערער אחז בו מאחור ונגע במבושיו עד שגרם לו לכאב ואף הכה קלות בפניו על מנת להשתיקו. המערער הניח לו רק לאחר שהקטין הבטיח לו כי לא יספר לאיש על המעשים.

המערער הורשע בשתי עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) + סעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק; חטיפה לשם חבלה או עבירות מין, לפי סעיף 347 + 369 לחוק; תקיפה, לפי סעיף 379 + סעיף 380 לחוק.

יוער כי במהלך שמונה חודשים שהה המערער המעצר בית מלא בבית אביו בפיקוח אלקטרוני.

3.

לבית המשפט קמא הוגשו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן. שירות המבחן המליץ כי המערער יופנה להסתכלות במעון "גילעם" לבדיקת התאמתו למסגרת טיפולית בטרם מתן גזר הדין. לאחר קבלת דו"ח מטעם מעון "גילעם" ניתנה המלצתו הסופית של שירות המבחן לפיה יש להימנע מהרשעה ולנקוט דרכי טיפול תוך חיוב המערער בערבות עצמית גבוהה וכן בצו מעון נעול למשך שנה וחצי במעון "גילעם". עם זאת, בטרם מתן גזר הדין הוגש תסקיר משלים ממנו עלה כי מעון "גילעם" דיווח על מעורבות של המערער בפגיעות מיניות במספר נערים במהלך שהותו במעון, ולפיכך המעון חוזר בו מהמלצתו הקודמת ומבקש לסיים את שהותו של המערער במעון לאלתר. בהמשך הועבר המערער למעצר בית בבית אביו. לאור התפתחות זו חזר בו גם שירות המבחן מהמלצתו הטיפולית. שירות המבחן ציין כי אם ישלח המערער למאסר בפועל מומלץ לשלבו במסגרת טיפולית במהלך שהותו בבית הסוהר.

בית המשפט קמא בגזר דינו שקל את נסיבות העבירות בהן הורשע המערער, את נסיבותיו האישיות, את עובדת קטינותו ואת התסקירים שהוגשו בעניינו, והחליט להטיל עליו 5 שנות מאסר, מתוכן 3.5 שנים לריצוי בפועל בניכוי מעצרו, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירת מין שהיא פשע. בית המשפט המליץ לשירות בתי הסוהר לנסות ולשלב את המערער בקבוצה טיפולית מתאימה כולל טיפול תרופתי.

בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשת בא-כוחו של המערער לעכב את ביצוע גזר הדין וזאת לאור מכלול הפרטים שבאו לידי ביטוי בגזר הדין, ובכלל זה הפרטים שהובאו בתסקירו האחרון של שירות המבחן, וכן לאור פרק הזמן שנגזר על המערער.

4.

בא-כוחו של המערער טען בפני כי יש להיענות לבקשת המערער לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעור. לטענתו, המערער שהה במהלך שמונה חודשים במעצר בבית אביו בפיקוח אזיק אלקטרוני ולא הפר את תנאי המעצר. הוא מדגיש כי המערער נמצא מתאים להשתלבות במסגרת טיפולית, ורק האירועים האחרונים טרם מתן גזר הדין, אשר לא ברור מה בדיוק טיבם, הביאו לשינוי ההמלצה. לטענתו, החשדות שהועלו על ידי מעון "גילעם" הם כלליים ביותר. עוד טען כי החלטת בית המשפט המחוזי חוסמת כל אפשרות לטיפול במערער, וכי יש להתחשב בעניין זה בקטינותו של המערער, וזאת למרות תקופת המאסר שנגזרה עליו. עוד ציין הסנגור את רקעו המשפחתי הקשה של המערער ואת עברו הנקי. הסנגור הפנה להחלטות של בית משפט זה אשר העדיפו אמצעים טיפוליים של עברייני מין קטינים על פני שליחתם למאסר.

בא-כוח המדינה טען מנגד כי העבירות בהן הודה המערער הינן עבירות חמורות. בית המשפט קמא היה מוכן לשקול ענישה במסגרת מעון נעול, אך לאחר הדיווחים שהגיעו מהמעון בו שהה לא ניתן היה לקחת את הסיכון ולהשימו במעון נעול תוך סיכונם של יתר השוהים במעון. לפיכך סבר בא-כוח המדינה כי סיכויי הערעור נמוכים. כן ציין כי מדובר בתקופת מאסר ארוכה ולפיכך אין מקום לעכב את ביצוע העונש.

5.

אכן עניין זה מעורר התלבטות. מחד גיסא מדובר במי שבעת ביצוע העבירות היה קטין כבן 16, בעל נסיבות חיים קשות, אשר שירות המבחן סבר בתחילה כי הוא מועמד ראוי להשמה במסגרת טיפולית. ואכן נטיית בתי המשפט הינה להורות, במקרים המתאימים, על דרכי ענישה חלופיות כאשר מדובר בקטינים המורשעים בעבירות מין, וזאת על מנת לאפשר את שיקומם, ובכך לענות אף על האינטרס הציבורי שאותם קטינים לא ישובו לבצע עבירות מין בסיימם לרצות את העונש. עם זאת, במקרה זה עומד מאידך גיסא החשד שהועלה במסגרת מעון "גילעם" לפיו ביצע המערער עבירות מין בקטינים ששהו במעון. הן המעון והן שירות המבחן ביקשו בעקבות זאת להוציא את המערער ממסגרת המעון וחזרו בהם מהמלצתם הטיפולית. גורמי המעון העריכו כי המערער מסכן את מוגנותם של נערי המעון.

במצב דברים זה, איני רואה מנוס מדחיית בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין. בהתחשב בעבירות בהן הודה המערער ישנה חשיבות להרחקתו של המערער מהחברה גם בשלב של ההמתנה להכרעה בערעור, שכן עבירות אלו, גם בהתעלם מהחשדות שעלו ממעון "גילעם", מצביעות על מסוכנות ברורה ורבה הנשקפת מהמערער לחברה ובייחוד לקטינים. כמו כן, יש חשיבות כי המערער יחל בקבלת טיפול בדחפיו המיניים. בשלב ביניים זה, מאחר שאין כרגע כל אפשרות טיפולית העומדת על הפרק, וזאת לאור המלצתו של שירות המבחן, הרי שאין מנוס מהשמתו של המערער בתקופה זו עד להכרעה בערעור מאחורי סורג ובריח, בתקווה שהמערער ישתלב בקבוצה טיפולית מתאימה ויחל בקבלת טיפול תרופתי. טענותיו של המערער לעניין שילובו במסגרת טיפולית יידונו במסגרת הערעור עצמו על גזר הדין, ולכשזה יוגש ניתן יהיה לבקש לקבוע בו דיון למועד מוקדם ככל הניתן.

יוער כי איני סבורה שניתן ללמוד מההחלטות אותן צירף הסנגור לעניין זה. רובן של ההחלטות אינן עוסקות בעבירות מין, ולא עלה בהן חשש למסוכנות מידית הנשקפת ממבצע העבירות. באחת ההחלטות אשר עוסקת בעבירות מין ניתנה המלצה טיפולית של שירות המבחן אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ולפיכך התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע באותו מקרה אף העונש שהוטל על המערער היה נמוך מזה שנגזר על המערער שבפניי (ע"פ 6250/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.07)).

על-פי האמור, ולא בלב קל, הערר נדחה.