ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 6828/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
המערער : דניאל לזרוב
נגד
המשיב ה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: כ"ד באלול תשס"א (12.9.2001)
בשם
המערער : עו"ד אילנית אימבר
בשם
המשיב ה: עו"ד ענת חולתא
קצינת מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס
ערעור על גזר-הדין שניתן בבית-המשפט
המחוזי בחיפה מיום 3.8.2000 בת.פ. 341/99
שניתן על-ידי כב' השופטת ר' חוזה
פסק-דין
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין למטרה לא כשרה, ונדון לתקופת מאסר בת חמש שנים, מתוכה שלוש שנים וחצי מאסר בפועל והיתרה - מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. בית-המשפט הוסיף והפעיל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, כך שתקופת המאסר הכוללת שהוטלה על המערער היא בת 4 שנים.
הערעור הוא על גזר-הדין.
נסיבות האירוע היו אלו, שבעקבות חילוקי דעות כספיים שהיו בין המערער לבין המתלונן - שהמתלונן הילווה כסף למערער והמערער לא פרע את חובו - שלף המערער סכין שנשא על גופו ונעצה שתי פעמים בגופו של המתלונן. הסכין חדרה אל חזהו ואל בטנו של המתלונן, ועקב כך נוצר קרע בסרעפת ובקיר הקדמי של הקיבה.
מעשהו של המערער מעשה חמור הוא ביותר, ובתי-המשפט מתריעים - ומוסיפים הם ומתריעים - על תת-תרבות הסכין אשר פשתה במחננו. בתי-המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו.
העבירה העיקרית בה הורשע המערער, עבירה כהגדרתה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, נושאת עימה עונש מירבי בן 20 שנות מאסר. בית-משפט קמא הטיל על המערער עונש בן שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ולרקע הדברים שאמרנו אפשר הקל בעונש שהטיל. אומרים אנו זאת, בין השאר, בתיתנו דעתנו על רשימת ההרשעות הקודמות של המערער, רשימה שלא היתה מביישת עבריין ותיק ממנו. המערער הוא בן 22 שנים סך-הכל והנה גורר הוא מאחוריו רשימת הרשעות כה-רבה.
באת-כוחו המלומדת של המערער טענה לפנינו כי ילדותו של המערער היתה ילדות קשה בהוסיפה שני אלה: אחד , כי לא היה ראוי לצבור את עונש ששת חודשי המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, ו שניים,
כי המערער שוהה בכלא שנתיים ימים ואף יוצא הוא לחופשות כסדר, והנה לא נרשמה לחובתו כל הפרת סדר שהיא. לדעתה, איפוא, ראוי כי נקל בעונשו של המערער.
אין דעתנו כדעת הפרקליטה המלומדת. ראשית לכל, נזכיר כי העבירה שבגינה הוטל על המערער מאסר על-תנאי, העבירה היתה זו של החזקת סכין למטרה לא כשרה, ובעבירה זו עצמה הורשע גם זו הפעם. אלא שבפעם הקודמת לא הורשע המערער אלא בהחזקת הסכין ואילו זו הפעם יצאה הסכין מנדנה וננעצה בגוף הזולת. יתר-על-כן: עונש המאסר על-תנאי הוטל על המערער באמצע חודש אפריל 1999 ואילו העבירה נושא ענייננו נעברה כחמישה חודשים לאחר מכן, באמצע ספטמבר 1999. אדם שאינו יכול לעמוד במיבחן ולו תקופה קצרה של חצי שנה, דינו הוא שהמאסר על-תנאי שהוטל עליו יחולט. אשר לאותם שנתיים ימים שהמערער שוהה בכלא ואין מתלונן נגדו: אכן כן הוא, כמסתבר, אולם אין די בכך כדי להקהות את עוקץ המעשה הקשה שעשה המערער ואשר בגינו נשלח לבית האסורים.
אנו ערים לכך שזו הפעם הראשונה לו למערער שנשלח הוא לבית האסורים, אך לא זו בלבד שסופו של מי שעושה מעשים אסורים כי יישלח לבית האסורים - הגם שאיש צעיר הוא - אלא שלמדנו משירות המבחן כי המערער אינו מגלה כל ענין בניסיון לשיקומו על דרך של טיפול בו. בנסיבות אלו נתקשה להבין מהי טענתו של המערער ותישמע.
ידע המערער, כי אם ברצונו להינתק ממעגל הפשע שהוא מסובך בו, חייב הוא לשתף פעולה עם העובדת הסוציאלית בבית הסוהר ועם שירות המבחן. נקווה שהדבר יוסבר למערער היטב-היטב על-ידי העובדת הסוציאלית בבית-הסוהר.
אנו מחליטים לדחות את הערעור.
היום, כ"ד באלול תשס"א (12.9.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור
00068280. G03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444