ע"פ 6846/17 דוד איסקוב נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בן 27 החודשים שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 29444-07-16.

המבקש הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וקשר לפשע. על פי סיפור המעשה, המבקש קשר קשר עם אחרים לפיו יחבלו במתלונן חבלה חמורה באמצעות נשק חם. ברקע, סכסוך כספי בין המתלונן לבין נאשם אחר (להלן: נאשם 1 ). המבקש ונאשם 1 קבעו פגישה עם המתלונן, וכאשר האחרון הגיע למקום, הוא הוסע על ידי המבקש ונאשם 1 למקום אחר. נאשם נוסף הגיע למקום והעביר לנאשם 1 כלי נשק. האחרון ירה במתלונן, פגע בו ופצעו והמבקש מילט את נאשם 1 מהמקום ברכבו, בעוד המתלונן נותר בזירה פצוע ומדמם. על נאשם 1, שירה במתלונן, נגזרו 65 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם הנוסף 42 חודשי מאסר בפועל. זאת, לעומת 27 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על המבקש. עונש המאסר של המבקש עוכב עד לתאריך 14.9.2017.

הסניגור הדגיש כי למבקש אין הרשעות קודמות, ציין את המלצת שירות המבחן כי ירצה את עונשו בדרך של עבודות שירות, והוסיף כי המבקש לא הפר את תנאי השחרור שלו. המדינה מתנגדת לבקשה.

2.

השיקולים שהוצגו על ידי הסניגור אמנם רלוונטיים, אך על פי הלכת שוורץ ( ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ''ד נד(2) 241 ), הכלל הוא כי אין לעכב עונש מאסר, וזאת, כדי להגביר את אמון הציבור באכיפת הענישה בתיקים פליליים. זאת, אלא אם אי-מתן עיכוב ביצוע של העונש עלול לייתר את הערעור.

שמעתי את טענות הצדדים. על פני הדברים, ולצורך הכרעה בבקשה זו בלבד, יצוין כי גם אם בית משפט זה יקל בעונשו של המבקש, קשה לצפות כי ההתערבות תהא עד להטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בלבד.

3.

לנוכח זאת, הנני דוחה את הבקשה ומורה כי על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון, ביום 15.10.2017 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

בקביעת מועד הדיון בערעור, המזכירות תיתן את דעתה לנתוני התיק שהובאו לעיל.