ע"פ 6854/05 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת (פ.ח. 20/04), שעל-פיו הוטל על המבקש עונש של 9 שנות מאסר, מתוכן 6.5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא הרשעה בעבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן דוד, כבוד סגן-הנשיא נ' ממן וכבוד השופט א' אברהם) בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין ובעבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

לבקשת בא-כוח המבקש, עיכב בית-המשפט המחוזי את תחילת ריצוי עונש המאסר עד ליום 20.7.05 בתנאי שהמבקש יפקיד סכום של 10,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית עד ליום 7.7.05.

ביום 17.7.05 הגיש המבקש לבית-משפט זה ערעור על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

לטענת בא-כוח המבקש, בעיכוב תחילת ריצוי עונש המאסר בעניינו של המבקש עד להכרעה בערעור שהגיש לבית-משפט זה, לא ייגרם כל נזק ולא תשקף סכנה לציבור. שכן, למבקש אין כל עבר פלילי, הוא חי חיים נורמטיביים עד המעשה, שימש במשך שנים כבלש במשטרה ויש לו שתי בנות תאומות בנות 6, אשר עלולות להיפגע פגיעה נפשית מהפרידה הממושכת מאביהן.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הנימוקים המועלים על-ידי בא-כוח המבקש בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נטענו בבית-המשפט המחוזי ונלקחו בחשבון במסגרת גזר-הדין. עוד טען בא-כוח המשיבה, כי את העובדה שהמבקש היה שוטר בעת המעשה יש לזקוף לחובתו בגזר-הדין, על ההקפדה היתרה שיש לנהוג עם האנשים האחראים על אכיפת החוק.

החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

כלל ידוע הוא, שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. עיינתי בהכרעת הדין ובגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור. מבלי לנקוט עמדה בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע עונש מאסר בשל ערעור תלוי ועומד. רוב רובו של הערעור עוסק בתקיפת הממצאים העובדתיים ומהימנות העדים, אשר נבחנו ונקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בהכרעת דינו. כמו-כן, המעשים בהם הורשע המבקש הם חמורים מאוד, זאת במיוחד לאור היותו שוטר, הממונה על אכיפת החוק ומכאן יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי ולאספקטים של המשפט הפלילי. כאמור, נקודת המוצא של בית-המשפט כאשר הוא בא להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע עונש, אמורה להיות האינטרס הציבורי, הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 277; ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו- 3 אח' , פ"ד מח (1) 302, 330).

אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה, באופי הערעור ובאורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. המבקש יתייצב ביום 20.7.05 לא יאוחר מהשעה 11:00 בתחנת המשטרה בראש פינה, לשם תחילת ריצוי עונשו.