ע"פ 6859/07 מכלוף אלפונסו נ. מדינת ישראל

1.

המערער הועמד לדין על שנהג ברכב, תוך שהוא מוביל מטען שמשקלו חורג מזה המותר על פי חוק. בית המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ר' טאובר), דן אותו, בין היתר, לפסילת רישיון נהיגה למשך שנה. המערער לא הפקיד את רישיונו בבית המשפט, ובחלוף שנתיים ימים נעצר על ידי ביקורת משטרה אקראית כשהוא נוהג, אז ,לטענתו, נתברר לו כי רישיונו נשלל. המערער הפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט, ובמקביל הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי לא קיבל זימון כדין למשפטו, ולא ידע אודות פסק הדין שניתן נגדו. בית המשפט דחה את הבקשה, מהטעם שהמערער זומן כדין לכתובת המצויינת בבקשה, ובהתחשב בחלוף הזמן.

2.

כחודש וחצי לאחר דחיית הבקשה הגיש המערער ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, תוך שהוא מבקש את עיכוב ביצועו של גזר הדין. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אוהד) קבע כי משלא נתבקשה - וממילא גם לא נתקבלה - הארכת מועד להגשת הערעור, אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב הביצוע.

3.

על דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע הוגש הערעור שבפניי. לטענתו, בשעה שהגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי, שלצידו הוגשה הבקשה לעיכוב הביצוע, טרם חלפו 45 ימים ממתן פסק הדין על ידי בית המשפט לתעבורה, לפיו נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין, ומשכך כלל לא נצרך לבקש את הארכת המועד להגשת הערעור. לגופו של עניין, הוא שב וטוען כי לא קיבל זימון כדין למשפט שהתנהל בבית המשפט לתעבורה ולא ידע אודות פסק הדין שניתן נגדו. המערער מעלה אפשרות, לפיה הזימון לא הגיע לידו בשל שיבושים בחלוקת הדואר במקום מגוריו. הוא מוסיף וטוען כי יש בשלילת רישיונו כדי לפגוע במטה לחמו, וכי אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין, יתייתר הצורך בשמיעת הערעור, הואיל ויתכן כי התקופה שנקבעה לשלילת הרישיון תחלוף עוד בטרם ישמע הערעור בעניינו.

4.

לטענת המשיבה, הבקשה לביטול פסק דין שהגיש המערער לבית המשפט לתעבורה הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד הקבוע לכך בחוק, ולפיכך הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי משולל כל יסוד. לטענתה, הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי המערער לא פעל על פי פסק הדין בעניינו ונהג תחת פסילה במשך יותר משנתיים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער לא סיפק הצדקה לביטול פסק הדין שהוטל עליו, הואיל והוא הומצא לו בדואר רשום. מכאן עולה כי סיכויי הערעור שתלוי ועומד בבית המשפט המחוזי הם נמוכים, ואין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט לתעבורה.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, והאזנתי להן בדיון שנערך בפניי, אני מוצאת כי דין הערעור להידחות. דרך המלך הינה ביצוע של גזר הדין מיד לאחר הינתנו. עיכוב ביצועו של העונש הוא בבחינת חריג לכלל זה. פסק הדין בעניין שוורץ (ע"פ 11/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)) קובע את אמות המידה להחלת החריג ככל שהדברים נוגעים לעונש מאסר , ובין היתר הוא מזכיר את השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על המערער, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של המערער ואופן התנהגותו במהלך המשפט, נסיבות אישיות מיוחדות של המערער וכן השאלה האם ערעורו מופנה אך כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. אולם, שעה שמדובר בעיכוב ביצוע עונש של שלילת רישיון נהיגה , נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי בריצוי מיידי של העונש ובין שיקולים התומכים בעיכוב ביצועו שונה, והוא נוטה ביתר שאת לביצוע מיידי של העונש (ראו: ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 10.8.04)).

6.

במקרה שלפנינו נראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 קובע:

נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין גזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ;בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע (ההדגשות שלי- ע.א).

על פניו, נראה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי היתה סיבה מוצדקת להיעדרותו מהדיון. מהמסמכים שהגישה המשיבה עולה כי המערער קיבל זימון לדיון וכי פסק הדין נשלח לו בדואר רשום, דבר המאפשר לראות בכך המצאה כדין מכוח סעיף 57ג לפקודת הראיות, התשל"א-1971 (ראו למשל: ע"פ 8627/03 שמש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.11.03)). כמו כן, חרף הטענות שמעלה המערער בדבר הפגיעה בפרנסתו, לא נראה כי נגרם לו עוות דין, ויכול המערער להעלותן במידה ויחפוץ בכך בערכאת הערעור.

לאור האמור, מקובלת עלי החלטתו של בית המשפט קמא שלא לעכב את ביצוע גזר הדין שהושת על המערער. הערעור נדחה, אפוא, ומיניה וביה נידחת גם הבקשה לעיכוב שהוגשה לצד הערעור. יחד עם זאת, בשל הטענות בדבר הפגיעה הכלכלית הנגרמת למערער, אני מורה לקבוע את הדיון בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בהקדם.