ע"פ 6885/04 שי חן נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע עונש של שלושים חודשי מאסר בפועל, שהוטל על המבקש בת.פ. 192/03 בבית-המשפט המחוזי בחיפה.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

ביום 13.7.04 גזר בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' אלרון) את עונשו של המבקש, והטיל עליו עונש של ארבעים חודשי מאסר, כאשר מתוכם שלושים חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות כלפי הזולת מסוג פשע.

מדובר בעבירה שביצע המבקש בזמן שהוא וחבריו תקפו בצוותא את המתלונן שניסה לחלץ אדם אחר מידיהם. במהלך הקטטה, המבקש דקר את המתלונן מספר דקירות סכין- בבטן, בבית החזה ובעצם השכם. המתלונן נפצע, נותח בבית החולים ואושפז.

המבקש ערער על חומרת העונש שהושת עליו לבית-משפט זה. יחד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע גזר-הדין.

באת-כוח המבקש טענה, כי למבקש סיכוי טוב לזכות בערעור, וכי לאור נסיבותיו האישיות, גילו הצעיר, הודאתו במעשיו והבעת חרטה עמוקה על מעשיו, יש מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין. באת-כוחו הוסיפה וטענה, כי המבקש הינו בחור בעל מוסר גבוה, ואף קיבל תעודת הערכה מהצבא, והוא שהה במעצר בית כל הזמן, לא הפר את תנאי מעצר הבית. עוד לטענתה, קצין המבחן התלבט באשר לרמת הענישה המתאימה, ולא הגיע למסקנה בעניין.

המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובתה טענה, כי הערעור שהוגש על-ידי המבקש הינו על מידת העונש ולא על ההרשעה, ועל-כן, לא עומדת לו עוד חזקת החפות, וכי עצם הגשת ערעור על חומרת העונש אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע העונש. לטענתה, נסיבות המקרה מוכיחות את מסוכנתו של המבקש והחשש לביטחון הציבור מפניו. מסקנתה זו התחזקה, לאור העובדה שהמבקש ביצע את העבירה בתיק זה, כאשר היה תלוי ועומד נגדו תיק פלילי אחר של עבירת אלימות, בו הורשע בינתיים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד לאחר מתן גזר-הדין, אלא אם כנגד הכלל עומדים שיקולים מיוחדים המצדיקים חריגה ממנו. הכלל הרחב בדבר ביצוע מיידי של עונש המאסר, נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל

תק-על 2000(2), 1640). דחיית מועד ריצוי העונש היא היוצאת מן הכלל, ויש בה כשלעצמה כדי לגרוע מן האפקטיביות שבאכיפת נורמת ההתנהגות, שהמשפט הפלילי בא להגן עליה למען האינטרס הציבורי. מכאן, וכפי שצוין במקרים אחרים, יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי הדורש אכיפה מיידית של עונש המאסר (ע"פ 5739/03 אזולאי נ' מדינת ישראל

תק-על 2003(2), 2829). בהקשר זה, יפים דבריה של כב' השופטת א' פורקצ'ה, אשר דנה במקרה דומה, וקבעה כי:

" כנגד האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר הדין אין עומדים שיקולים כבדי משקל שכנגד המטים את הכף אל עבר עיכוב ביצוע עונש, וזאת גם אם נציין כי המבקש הוא בחור צעיר בן 22 וחסר עבר פלילי. העובדה כי היה משוחרר במהלך המשפט אף היא אינה בעלת משקל מיוחד בנסיבות העניין." (ע"פ 2743/02 רביע נ' מדינת ישראל,

תק-על 2002(2), 10 )

היוצא מן הכלל מתקיים כאשר ניתן להצביע על נסיבות מתאימות, שאחת מן החשובות בהן נוגעת לסיכויי הערעור (ע"פ 4461/02 סולימאן אל ג'אבר נ' מדינת ישראל

2002(2), 2134). יצוין, כי הערעור הינו על מידת העונש בלבד. מדובר בהרשעה על סמך הודאתו של המבקש. הייתי מבקש להימנע מלהביע דעה לגבי סיכויי ההצלחה בערעור עצמו, אך לא שוכנעתי, כי מקרהו של המבקש נמנה עם המקרים שעשויים להצדיק עיכוב ביצוע. ניתן להניח, כי גם אם יחליט בית-משפט זה להקל בעונשו, לא מתקיים החשש שהוא ירצה יותר מן העונש שייקבע.

אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, חומרת העבירה, אופי הערעור ואורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תקבע את הדיון בערעור בהקדם.

המבקש יתייצב ביום 19/9/04, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם התחלת ריצוי עונשו. כל תנאי השחרור שהוטלו בזמנו על המבקש, יישארו בעינם.