ע"פ 6907/02 עכוב ג'מיל טארק נ. מדינת ישראל

המערער וחברו, ראשד קנעיר, קשרו קשר לשדוד נהג מונית. הם עצרו מונית וביקשו מהנהג להסיעם. במהלך הנסיעה הצמידו סכין לצווארו של הנהג ודרשו ממנו את כספו; ומשניסה להימלט מפניהם היכו אותו בעזרת אקדח. כשבוע לאחר האירוע המתואר קשרו המערער וחברו עם אדם שלישי, שבעת מעשה היה קטין, לשדוד נהג מונית. הם הצטיידו באקדח, סכין ואזיקון ובשעת לילה שכרו מונית. במהלך הנסיעה הורו לנהג לעצור את המונית ותקפו אותו. חברו של המערער חבט בנהג בעזרת האזיקון, ואילו המערער היכה את הנהג בעזרת אקדח וכן דקר אותו בסכין בחזה. בשני המועדים בהם ביצע פשעים אלה שהה המערער בישראל שלא כחוק. על מעשיו האמורים הורשע המערער, בהתאם להודאתו, בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, בשהייה בלתי חוקית בישראל ובשורת עבירות נלוות. בשל שני מעשי השוד נידון המערער לחמש שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על-תנאי, ואילו על עבירת השהייה בישראל שלא כחוק נידון לשישה חודשי מאסר על-תנאי.

הערעור הוא על חומרת עונש המאסר. טענת הסניגורית היא, כי ריצוי מאסר לתקופה של חמש שנים, על-ידי מי שהוא תושב השטחים, שקול לריצוי תקופת מאסר ארוכה יותר על-ידי מי שהוא אזרח ישראלי. גם אם יש מידה של ממש בטענה זו, אין בכך כדי להצדיק התערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. המערער וחבריו ביצעו עבירות שוד חמורות כלפי נהגי מוניות. נהגי מוניות, החייבים על-פי דין להעניק שירות לכל אדם, חשופים יותר מאחרים לפגיעות אלימות מצד עבריינים אלימים כדוגמת המערער. הצורך להגן על קרבנות פגיעים מסוגם מחייב הטלת עונשים מרתיעים על הפוגעים בהם. לדידנו, העונש שהוטל על המערער בשל שתי פרשיות של שוד אלים, רחוק מלבטא את מגמת ההרתעה הנדרשת במלואה. בנסיבות העניין אין המדובר בעונש חמור וטענות הסניגורית לא שכנעונו כי יש עילה להתערב בו.

הערעור נדחה.