ע"פ 6871/07 שמעון ממרב נ. מדינת ישראל

מתוקנת

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן בעניינו של המבקש בת.פ 2191/06, לפיו נגזרו על המבקש, בין היתר, 18 חודשי מאסר בפועל.

1.

המבקש, בן 23, הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש), במסגרת עסקת טעון, בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המבקש, הוא חלק מונית עם שניים אחרים. במהלך הנסיעה פרץ סכסוך בינם ובין הנהג באשר לנתיב הנסיעה, בעטיו עצר הנהג מנסיעתו. בשלב זה לבש הסכסוך אופי אלים, ואחד מהנוסעים החל לבעוט ברגלו של נהג המונית, והשליך לעברו בקבוק זכוכית. המבקש שישב בספסל האחורי אחז את הנהג בחוזקה בעוד האחרים מכים אותו מכות נמרצות, תוך שהם דורשים ממנו את כספו ואת כל מה שיש לו. מששלף נהג המונית מקל שהיה באמתחתו, פתחו השלושה במנוסה ונמלטו מן המקום, תוך שהם משליכים לעברו של הנהג שברי זכוכית.

2.

תסקיר מבחן שהוגש לבית המשפט מתאר את התנאים המשפחתיים הקשים בהם גדל המבקש, אשר

הובילו, בין היתר, לקושי בהצבת גבולות ובשליטה על דחפים. שירות המבחן התרשם כי ההליכים הפלילים שננקטו נגד המבקש השפיעו עליו ושינו את אופן התנהלותו ואת האופן בו הוא תופש את תפקודו ואת עתידו.

בגזר הדין התייחס בית המשפט לתסקיר שהוגש, אך קבע כי אין בחסכיו האישיים של המבקש משום הצדקה לכל פעילות עבריינית שהיא. יחד עם זאת, נוכח מאמציו של המבקש להשתקם ולהתפרנס בכבוד והודייתו, ובהתחשב בעובדה שהוא שהה בתנאי מעצר בית באיזוק אלקטרוני, נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירת שוד או ניסיון שוד. לבקשת המבקש ובהסכמת המדינה עוכב ביצועו של גזר הדין עד ליום 2.9.07 לשם הגשת ערעור.

3.

בד בבד עם הערעור על גזר הדין שהגיש המבקש לבית משפט זה, הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. הוא טוען כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים נוכח הטענות החזקות שהעלה בכתב הערעור וביניהן: העובדה כי מעשה העבירה בוצע בספונטאניות וללא כל תכנון מוקדם ; העובדה כי האירוע הסתיים ללא כל נזק ; נסיבותיו האישיות של המבקש בעבר וכיום כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן ; עברו הפלילי הדל. כמו כן, טוען המבקש כי נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שהושתה עליו, מתעורר החשש כי אם יחל בריצוי עונשו ביום 2.9.07,

יתייתר הערעור בטרם ישמע ותיפגע זכותו למיצוי הליכים. המבקש תומך את בקשתו גם בהסכמת המדינה לעכב את ביצוע גזר הדין עד להגשת הערעור, כאמור.

4.

לטענת המדינה, בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים בעניינו של המבקש ואיזן ביניהם באופן ראוי, ומשכך לא נראה כי ערכאת הערעור תתערב בגזר דינו. המדינה גם מציינת את העובדה כי למבקש שלוש הסתבכויות קודמות עם החוק.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין של בית המשפט קמא, והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שנערך לפני, אני מוצאת כי יש מקום לדחות את הבקשה. ערה אני לתסקיר שהוגש בעניינו של המבקש, לפיו בשלושת החודשים האחרונים החל המבקש לעבוד כנהג אישי של מנכ"ל חברה קבלנית באופן משביע רצון תוך קבלת מרות, וכי הוא לומד לפעול באופן תקין, אשר מסייע בשימת גבולות להתנהגותו. אף הנסיבות האישיות של המבקש, והעובדה כי הביע חרטה על מעשיו, מצדיקים, לכאורה התחשבות בו.

6.

מנגד, על כף המאזניים מונחים שיקולים כבדים המטים את הכף לדחיית הבקשה. המעשים שמיוחסים למבקש חמורים הם, ואין להקל בהם ראש. לאחרונה נתקלים אנו ביותר ויותר מעשי אלימות ושוד המבוצעים נגד נהגי מוניות, ועל כן יש צורך לנקוט בעניין זה בענישה מרתיעה למען יראו וייראו (ראו למשל: ע"פ 6907/02 טארק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.2.03)). יש חשיבות באכיפה מיידית של עונש המאסר, הואיל וככל שמתרחק והולך הזמן מאז שהורשע העבריין ועד לריצוי עונשו, כך הולכת ומתמעטת השפעתו המרתיעה של העונש (ראו למשל: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל ,

פ"ד נד(2) 241 (2000)). כמו כן, נוכח הצורך בהטלת עונשים מרתיעים על עבריינים מסוג זה ובהתחשב בעונש הקל יחסית שהוטל על המבקש, סיכויי ערעורו, שנסב אך על חומרת העונש, אינם נחזים להיות גבוהים. גם הטענה בדבר חלקו הקל יחסית של המבקש באירוע, לא סביר שיהיה בה להועיל למבקש.

לאור האמור, נדחית בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין שהושת עליו. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך

7.10.07 בשעה 10:00. עד אז יוותרו בעינם תנאי השחרור שנקבעו, לרבות איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות יוותרו בעינם.

יחד עם זאת, נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שהושתה על המבקש, אני מורה לקבוע את הדיון בערעורו בהקדם האפשרי.