ע"פ 7008/98 מדינת ישראל נ. מחמוד עומר

זו בקשת המדינה לעצור עד תום ההליכים את ארבעת המשיבים שהורשעו על פי הודאתם בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של היזק בחומר נפיץ לפי סעיף 454 לחוק העונשין [נוסח חדש], התשל"ז1977 -.

במשך ניהול

המשפט בבית המשפט המחוזי המשיבים היו במעצר בן 75 ימים. בית המשפט המחוזי גזר את דינם ל240- שעות עבודות שירות כל אחד. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש. יחד עם הערעור על קולת העונש מבקשת המדינה שהמשיבים יהיו עצורים עד תום ההליכים כשם שהיו עצורים בעת ניהול המשפט בבית המשפט המחוזי.

המדינה גם מבקשת לדחות את ביצוע עונש עבודות השירות שכן היא סבורה שזה עונש לא מתאים לסוג העבירה. כן היא מבקשת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

השופט הנכבד בבית המשפט המחוזי בנצרת נתבקש לדחות את ביצוע העונש עד לדיון בערעור וכן נתבקש להשאיר את המשיבים במעצר. השופט הנכבד נעתר לבקשה למעצר ודחה את השחרור ב72- שעות אולם הוא נקט בדרך של חלופת מעצר, והוא מעצר הבית יחד עם ערובה שקבע.

לאור ההתרחשות הזו מצמצם בא כוח המדינה את בקשתו לכך שחלופת המעצר תמשיך להתקיים עד לסיום הדיון בערעור. הוא גם מציע שהערעור ייקבע בהקדם.

בשם המשיבים 1,3,4 התייצב היום בפני עו"ד אחמד

נזאל , ולא הסניגור שייצג את המשיבים האלה בבית המשפט קמא . למר נזאל יש השקפה שונה לכל קו ההגנה, והוא הודיע שיש בדעתו להגיש ערעור שכנגד. יתרה מזאת, הוא שוקל אפשרות לבקש רשות מבית המשפט שהמשיבים יחזרו בהם מהודאתם, שכן הם לדעתו אינם שותפים לעבירה של אדם נוסף שלא נמצא בפני, שהוא ביצע לדעת עו"ד נזאל , את העבירות.

יחד עם זאת הודיע עו"ד נזאל , שהוא לא יטען בשם מרשיו, במידה ובית המשפט יקבל את ערעור המדינה על העונש, שהעובדה שהם שוחררו בערובה מונעת הכנסתם למאסר.

עו"ד

נזאל גם לא מתנגד לצו עיכוב יציאה מן הארץ, אבל הוא מבקש במקום חלופת מעצר שחרור בערובה על מנת שמרשיו יוכלו לעבוד וללמוד כל אחד לפי עיסוקו. הם כבר היו במעצר כ3- חודשים, נגרם להם נזק, ואין לדעתו סיבה להמשיך את הנזק הזה.

עו"ד אבו- ריא , שמייצג את המשיב מס' 2, לא הצהיר בפני שום הצהרות, אבל הוא גם כן בדיעה שיש לשחרר בערובה את מרשו. הוא מבטיח שמדובר באיש שעובד ושכבר הפסיד 3 חודשי עבודה. יש חשש שמקום העבודה אינו ממתין לו. האיש הצהיר בפני שהוא חוסך כסף מתוך מטרה לנסוע בשנה הבאה לחו"ל.

לי נראה שאם המשיבים בין כך ובין כך לא עצורים, כפי שהיו, אלא נמצאים בביתם, התועלת שבהחזקתם במעצר בית אינה שקולה לנזק שנגרם מכך שהם אינם יכולים לעבוד וללמוד. אם אנחנו סומכים עליהם עד כדי כך שהם יכולים לשבת בביתם, נראה לי שהם יכולים גם ללכת לעבודה וללימודים. אף על פי שעו"ד אבו- ריא לא הצהיר מאומה, אינני רואה מניעה בכך שבית המשפט יקבל את הערעור וימצא לנכון להטיל עונש של מאסר בפועל ושיעשה כך גם עם המשיבים שעצורים עכשיו.

אשר לטענותיו של עו"ד נזאל ביחס לחפותם של מרשיו או מי מהם, אינני דן בזה כלל. כמובן שהסניגור יכול להגיש ערעור שכנגד, אם רצונו בכך. הוא יוכל גם לבקש בשם מרשיו לחזור מן ההודאה. אבל לצורך הדיון עומדים בפני אנשים שהורשעו בעבירה חמורה ביותר, שדינה 15 שנות מאסר, וזאת על פי הודאתם.

אינני מתעלם מזה.

לאור האמור אני מחליט כדלהלן:

א.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ לגבי כל ארבעת המשיבים, הצו יעמוד בתוקפו עד לסיום הדיון בערעור שהגישה המדינה (ע"פ 7008/98 של בית משפט זה).

ב.

חלופת המעצר שנקבעה בבית המשפט המחוזי בנצרת תשאר בעינה, כפוף לשינוי שהמשיבים יהיו רשאים לצאת מביתם מהשעה 6:30 בבוקר ולשהות מחוץ לבית עד ל- 19:00 בערב וזאת על מנת לאפשר לאילו מהם שעובדים לעבוד ולמי שלומד ללמוד. אולם גם בשעות שמותרת יציאתם מן הבית אסורה כניסתם לחופים המוסדרים של הכינרת.

עו"ד

נזאל מביא לידיעתי שמשיב מס' 4 עובד במלון "רמות" בטבריה וגם ישן שם. הוא מבקש שחלופת המעצר שלו תתבצע באותו מלון. אני לא קובע בעניין זה מאומה. המשיב מס' 4 יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לשנות את תנאי חלופת המעצר שלו באופן שהמעצר יהיה במלון האמור במקום בביתו, אך זאת בתנאי שנציג בית המלון יופיע בפני בית המשפט

ויסכים לכך.

הערבויות שנקבעו בבית המשפט המחוזי ישארו בעינן ותוקפן יהיה כל זמן שחלופת המעצר בתוקף.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור בע"פ הזה בתוך 3 שבועות הקרובים, וזאת משום שגם חלופת מעצר מהווה הכבדה.

ביצועו של העונש שנגזר בבית משפט קמא נדחה עד לסיום הדיון בערעור.