בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7022/03
בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער: יניב דוק
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.7.03 בת"פ
40011/03 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא
תאריך הישיבה: י' בחשון התשס"ד (5.11.03)
בשם המערער: עו"ד אבי כהן
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן
קצינת המבחן: ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב המייחס לו עבירות של נסיון הצתה לפי סעיף 448 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ועבירה של איומים לפי סעיף לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
על פי עובדות כתב האישום, המערער הגיע למשרדי לשכת הרווחה בתל אביב מלווה באשתו, נכנס לחדרה של העובדת הסוציאלית, אזק את אשתו באזיקים שהיו עמו ודרש ממנה שתקבלו לשיחה ולאחר שהיא סרבה לו הוא הוציא משקית שהיתה עימו מיכל שהכיל חומר דליק, שפך אותו על עצמו ומסביבו שלף מצית תוך שהוא מאיים להצית את החומר הדליק וזאת כאשר מסביבו העובדת הסוציאלית ואנשים נוספים.
בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את מסכת הראיות בתיק החליט לזכות את המערער מעבירת נסיון ההצתה לפי סעיף 448 וסעיף 25 לחוק העונשין וזאת מחמת הספק והרשיעו בעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ושקלנו את הענין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור על ההרשעה להידחות.
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת האיומים על יסוד פסק דין מנומק כדבעי המציג את הראיות אחת לאחת ושקל אותן זו כנגד זו ולגבי כל פרט ופרט של כתב האישום.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הינה בעיקרה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, וכידוע ערעור מסוג זה מציג בפני המערער משוכה גבוהה הנובעת מן ההלכה לפיה התערבות של בית משפט שלערעור בתחום זה הינה מצומצמת ביותר. ראה ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 690-695, ע"פ 2439/03 זריאן נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(ז) 265-280.
הלכה פסוקה היא שאין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט של הערכאה הראשונה אלא במקרים חריגים, ובענייננו, לא עלה בידי המערער להצביע על כך כי מדובר במקרה חריג שכזה ולפיכך אין מקום להתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה.
מקובלת עלינו קביעתה של הערכאה הראשונה כי מעשיו של המערער בארוע, שפיכת הטרפנטין ואיומו להצית אש במצית שהחזיק בידו כאשר החדר היה ספוג בטרנפנטין, גרמו לנוכחים שם להתייחס לדרישותיו, ומכאן גם מקובלת עלינו מסקנתה של הערכאה הראשונה כי המעשים של המערער היוו איום ממשי על אנשי המקום.
טענתו של ב"כ העורר כי במעשהו התכוון המערער לפגוע רק בעצמו ולא באחרים, אינה מקובלת עלינו. מחומר הראיות שהובא בפני הערכאה הראשונה ואשר נמצא מהימן בעיניה, מתברר כי המערער שפך את הטרפנטין לא רק על גופו אלא גם על שולחן שנמצא בחדר וגם על הרצפה. חיזוק לקביעה זו נמצא בדו"ח פעולה שערך השוטר חיים מור (ת/16), לפיו נמצא חומר דליק על השולחן שבחדר, ומכאן מתבקשת המסקנה אליה הגיעה הערכאה הראשונה כי המערער איים גם לפגוע באנשים אחרים וברכוש שנמצאו במקום ולא רק בעצמו.
להשקפתנו, הרשעתו של המערער התחייבה ממערכת הראיות שהובאו בפני הערכאה הראשונה, לפי-כך יש לדחות את הערעור על ההרשעה.
באשר לערעור על חומרת העונש, ולאחר ששקלנו את העניין ולאור נסיבותיו האישיות הקשות, של המערער, והעובדה שבינתיים נולדה לו בת, אנו סבורים כי מן הראוי הוא כי לפני שנחליט בעניין העונש יוגש לנו תסקיר מטעם שירות המבחן אודות המערער וזאת תוך 4 חודשים מהיום.
לאחר שיוגש תסקיר כאמור לעיל, התיק ייקבע להמשך דיון בפנינו.
ניתן היום, יא' בחשון התשס"ד (5.11.03).
המשנה לנשיא ש ו פ
ט ת ש ו פ ט