ע"פ 7041/05 אחמד אלהוזייל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בעקבות גניבתו של ציוד המשמש לבנייה, התקשר אחד – שריף אלהוזייל - לבעלים והודיע לו כי יהיה מוכן להחזיר את הציוד הגנוב תמורת תשלום. בתום דו-שיח בין השניים, סוכם על סכום של 12,000 ש"ח, ומלאכת הובלתו של הציוד, מסירתו לבעלים וקבלת התמורה המובטחת, הוטלה על שכמו של המערער. למפגש שנקבע הגיע המתלונן מלווה בשוטרים סמויים, ובעת שהמערער ואחר – סופיאן אלהוזייל – עמדו להשלים את העסקה, הודיעו להם השוטרים כי הם עצורים. בשלב זה, ומתוך כוונה להימלט מהזירה, שילב המערער את הרכב בו ישב להילוך אחורי, והחל בנסיעה מהירה במהלכה פגע ברכב חונה. שוטרים נוספים שהגיעו לזירה הצליחו להשתלט עליו.

בכל אלו הודה המערער בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ובעקבות כך הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, טשטוש סימני זיהוי של רכב, הפרעה לשוטר וגרימת היזק לרכב.

לאחר שהונח בפניו תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט המחוזי למערער 24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש.

לא גילינו בגזר דינו של בית משפט קמא חומרה כלשהי. המערער נתן את ידו לביצוען של עבירות קשות, ובמרכזן סחיטתו של קורבן הגניבה. אכן, המערער לא יזם את מעשה הסחיטה, אולם משהסכים להשתתף בו, עשה זאת בנפש חפצה, ככל הנראה, משום התמורה שהובטחה לו.

תופעה זו של עבריינים הדורשים מקורבנותיהם תשלום כדי להשיב להם את אשר ניטל מהם שלא כדין, הינה, למרבית הדאבה, תופעה שכיחה, ומכאן הצורך להכביד את היד על מבצעיה. הכבדה זו מחייבת גזירתו של עונש מאסר, ומשכך נהג בית המשפט המחוזי, לא ראינו מקום להתערבותנו. מדעתנו לא שינינו, גם נוכח העובדה שהמערער עתיד להעיד נגד שותפו, שריף.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 1.1.06, עד לשעה 11.00. הערבויות שהופקדו על ידו תעמודנה בעינן עד למועד התייצבותו.