ע"פ 7059/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בעבירות של בעילה אסורה, מעשים מגונים, מעשים מגונים בפומבי ופגיעה בפרטיות. בעקבות כך נדון המערער ל-6 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20 אלף ש"ח.

בכתב האישום שהוגש נגד המערער יוחסו לו שני אישומים. בראשון נטען, כי במהלך השנים 2000 עד 2002, במספר מועדים, הביא המערער לביתו קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (להלן: א'), וביצע בה מעשים מגונים ומעשי אינוס. המערער נהג לבקש מהקטינה לגעת באיבר מינו, ניסה להחדיר את איבר מינו לפיה, הורה לה להתפשט, ובהמשך ליטף אותה במקומות מוצנעים, ואף החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. ועוד נטען, כי המערער צילם את התייחדותו עם א' במצלמת וידאו ללא הסכמתה.

האישום האחר עוסק בקטינה ילידת חודש אוגוסט 1991, אשר גרה בשכנות למערער, (להלן: ע' או המתלוננת). המערער רכש את אמונה של הקטינה בממתקים שהציע לה והסעתה ברכבו, ובהמשך החל נוגע בגופה. הוא הסיעה למקומות מבודדים שם היה מפשיט אותה, נשכב עליה, נוגע בחזה בישבנה ובאיבר מינה, מתוך מניע של גירוי וסיפוק מיני. מעשים דומים ביצע המערער גם בדירה אליה הוביל את ע', ושם הוא תיעד את מעשיהם בצילום.

תחילתה של הפרשה היה בחיפוש שנערך בביתו של המערער, במהלכו נתפסה קלטת וידיאו בה הוא תיעד את מעשיו בשתי הקטינות. בעקבות כך נעשו מאמצים לאתר את א', אולם הם לא צלחו, ולפיכך קטינה זו לא נחקרה ולא העידה בבית המשפט. ברם, את החסר השלים המערער בגרסה שמסר לחוקריו, ובה אישר כי ביצע בשתי הקטינות, כולל א', מעשים בעלי אופי מיני, אף שהקפיד להדגיש כי לא קיים עמן יחסי מין מלאים. באשר לגילן של הקטינות, טען המערער, כי הן היו בנות 13 עד 14. חרף זאת, נקט בית המשפט המחוזי זהירות בעניינה של א', הואיל ומצא "שקיים ספק סביר באשר לשאלה, אם עברה את גיל 14 או שטרם הגיעה אליו בעת שהמעשים צולמו" (עמ' 27 להכרעת הדין). באשר לבעילתה של א', התרשם בית משפט קמא מצפייה בקלטת, כי "עולה בבירור כי הנאשם החדיר את לשונו לאיבר מינה של א'... וכן שהיתה חדירה על ידי אצבע... ניתן לראות שאצבעו של הנאשם ולעיתים אצבעותיו מקופלות לעומת שאר האצבעות הנמצאות בתוך איבר מינה של א'" (ראה עמ' 28 להכרעת הדין). נוכח ממצאיו אלה, הרשיע בית משפט קמא את המערער בבעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין.

מלכתחילה הופנה הערעור גם כנגד הרשעת המערער בבעילתה של א', אולם בפתח הדיון הודיעה עו"ד ס' שלו, באת-כוח המערער, כי היא מסתלקת מהשגותיה לעניין זה, וכתוצאה מכך נתבקשה הכרעתנו בשאלת סבירותו של העונש בלבד.

המערער, יליד שנת 1953, קנה את אמונן של שתי קטינות באמצעות פיתויים של מה בכך, ובהמשך עשה בגופן כבתוך שלו. בית המשפט המחוזי טרח לתאר את מעשיו של המערער לאחר שצפה באותה קלטת, ומעיון באותו תאור עולה תמונה קשה של אדם בעל סטייה חמורה, אשר ניצל את תמימותן של הקטינות והאמון שנתנו בו כדי לספק את יצרו. מעשיו של המערער לא היו בבחינת כשלון חד פעמי, אלא התנהגות שנמשכה זמן רב, תוך שהוא טורח לתעדם בצילום, וגם בכך יש כדי להעיד על הסכנה הנשקפת ממנו לצבור בכלל, ולקטינים, בפרט. לפסול שבמעשיו היה ער גם המערער, ועל כן תהינו מדוע לא פנה לקבל ייעוץ וטיפול הדרושים לו, לפני שגרם לנפשן של קורבנותיו נזק שאת מימדיו קשה לשער.

בנסיבות אלו נראה לנו כי בעונש אותו גזר, איזן בית המשפט המחוזי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.