רע"פ 4665/07 רות לביא נ. מדינת ישראל-עיריית באר שבע

כנגד המבקשת הוגשה בקשה על ידי המשיבה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212-213 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ) בפני בית המשפט השלום בבאר-שבע. הבקשה התייחסה למבנה מבלוקים בשטח של כ-28 מ"ר (להלן: המבנה ) אשר נבנה בחצר בית משותף על ידי המבקשת.

בית משפט השלום בבאר-שבע נעתר לבקשת המשיבה והורה על צו הריסה של המבנה אשר עתיד היה להיכנס לתוקף ביום 1.5.2006.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי ) דחה את הערעור בציינו כי קיים אינטרס ציבורי מאחורי דרישת המשיבה להריסת המבנה. לדברי בית המשפט עניין לנו בבניה ברכוש משותף של מספר דיירים ועל כן בפגיעה בזכות הקניין של יתר הדיירים, אשר אף הלינו בפני הרשות על פגיעה זו. לעומת זאת בית המשפט קבע כי היות ותכנית בניין ערים מתירה בנייה של מחסן בחצר בגודל 8 מ"ר ולנוכח הסכמת הדיירים לבנייה זו, הרי שצו ההריסה יוגבל אך ורק ליתר ה-20 מ"ר של המבנה. צו ההריסה נקבע ליום 11.6.07.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. במסגרתה טוענת המבקשת כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרחיב את ההלכה הפסוקה בנוגע להפעלת סעיף 212 לחוק. הפסיקה לאורך השנים קבעה כי אין בבנייה בלתי חוקית לכשעצמה בכדי להצדיק מתן צו על בסיס סעיף 212 וכי על בית המשפט לבחון האם יש בנסיבות המקרה, עניין ציבורי בהריסת המבנה. ואילו במקרה זה, בית המשפט המחוזי ציין נימוק אחד בלבד להותרת הצו על כנו, והוא אינטרס השכנים אשר בשטחם המשותף הוקם המבנה. בכך יש כדי להביא לגלישת הפעלת הסמכות של מתן צו הריסה ללא אישום פלילי על פי סעיף 212, גם לאינטרסים פרטיים. לטענת המבקשת, התחום המתאים למקרה זה הוא המשפט האזרחי ואל לה לרשות לחרוג מהתחום הפלילי-מנהלי בו מצוי סעיף 212, ולהתערב בסכסוכי שכנים.

דין בקשת רשות הערעור להדחות.

עניינה של המבקשת נידון כבר בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/83

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. השופט קדמי ברע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא , פ"ד נב(1) 136, 142 מציין את הדברים הבאים:

"יהיו, איפוא, מקרים שבהם יגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה ליתן צו הריסה לפי סעיף 212 הנ"ל בשל כך, שבנסיבות המיוחדות למקרה, עומדת הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו בניגוד זועק "לאינטרס הציבורי שחוטא לא יצא נשכר"; יהיו מקרים שבהם תהיה הצדקה למתן הצו במניעת ה'אנדרלמוסיה' שיוצרת בניה ללא היתר; ויהיו מקרים שבהם תימצא ההצדקה למתן הצו ב"מטרד" שיוצר המבנה שנבנה שלא כחוק".

במקרה הנוכחי החליטו שתי הערכאות הקודמות כי קיומו של המבנה הבלתי חוקי מהווה פגיעה באינטרס ציבורי המצדיק את מתן הצו. בית המשפט המחוזי אמנם התייחס לאינטרס הפרטי של השכנים, אולם אין בכך כדי לומר כי הרשות תובעת את הריסת המבנה בשם השכנים. הרשות עניין לה במניעת בנייה פיראטית אשר אינה נותנת דין וחשבון לחוק וזאת, בין היתר, על חשבונם של תושבים הנשמעים להוראות החוק. על כן ההתייחסות לשכנים היא דרך הפריזמה של שיקול ציבורי. ההכרעה האם שיקולים ציבוריים אלו גוברים על השיקולים הפרטיים של המבקשת תלויה במסכת העובדתית הקונקרטית אשר נידונה בערכאה הראשונה, ושמקומה אינו במסגרת גלגול שני קל וחומר שלא בגלגול שלישי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי השכנים אף הם מחזיקים מחסנים בחצר. טענה זו אך מחזקת את מסקנתנו כי אין מדובר בתביעה של הרשות בשם השכנים, אלא תביעה של הרשות בשם אינטרסים ציבוריים. למותר לציין כי מנקודת מבטה של הרשות, בנייה בלתי חוקית אחת אינה מכשירה בנייה בלתי חוקית אחרת.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות. צו ההריסה כפי שניתן בפסק הדין המחוזי נותר על כנו ויכנס לתוקפו ביום 11.6.07.