רע"פ 1544/11 עומרי עאהד נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים הלמן, אטרש ועיילבוני פסק הדין נכתב על-ידי השופטת הלמן) מיום 1.2.2011 בתיקים ע"פ 43681-10-10 וע"פ 41090-11-10, בהם נדחה ערעור המבקשים - והתקבל ערעור המשיבה - על פסק דינו של בית משפט השלום (הנשיא אזולאי) מיום 2.9.2010 בתיק ת"פ 3272-06. הבקשה הוגשה ביום 24.2.11 שעה שמועד התייצבותו של מבקש 2 לריצוי עונש מאסר היה קבוע ל-27.2.11.

ב.

המבקשים (חברה ומנהלה שהוא גם בעל מניותיה) הורשעו בבית משפט השלום בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975. נקבע, כי המבקשים קיבלו מאחד יניב בן דוד (ומחברות בשליטתו) חשבוניות פיקטיביות במליוני שקלים וניכו כנגדן מס תשומות. ההרשעה, בהכרעת דין מפורטת, התבססה בעיקר על הודאתו של בן דוד בהליך שנוהל נגדו (ת"פ (מחוזי תל אביב) 40099/08 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם)), אף שהוא לא חזר עליה בהליך דנא; אך גם על שורה ארוכה של ראיות נוספות ( בין היתר העובדה שבמסמכי המבקשת לא נזכרו החברות שהוציאו את החשבוניות; העובדה שחברות אלה לא היו מוכרות לאנשים שעבדו עם המבקשת; הודאת הנאשם, כי חלק מהחשבוניות אכן לא נתקבלו, חרף האמור בהן, בעבור אספקת כוח אדם; וכן התרשמות ממהימנות העדים השונים ומסבירותה של העלאת טענה עובדתית חלופית). בסוף ההליך הושתו על המבקש חמישה חודשי מאסר בפועל. רכיבי ענישה נוספים הושתו על המבקש ועל המבקשת.

ג.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 1.2.2011), בפסק דין מקיף ומנומק. בין היתר ניתח בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום, וציין: "בית המשפט קמא קבע אמנם, כי גרסתו של יניב [בן דוד - א"ר] במסגרת ההודיה בפני בית המשפט שדן אותו הינה ראיה עיקרית ומכרעת, אולם מצא די ראיות להרשעת המערערים, גם מבלי להסתמך עליה" (פסקה 29). בית המשפט נדרש באופן מקיף לאותן ראיות נוספות, ואין צורך לפרטן כאן. בכל הנוגע לגזר הדין התקבל ערעור המשיבה, רכיב המאסר בפועל שהושת על המבקש הועמד על שמונה חודשי מאסר בפועל (במקום חמישה), והקנס שהושת על המבקשת הועמד על 200,000 ₪ (במקום 120,000 ₪).

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי המקרה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית, שעניינה:

"כוחה הראייתי של הרשעה של שותף בבית משפט אחר, כדי להרשיע שותף בבית משפט שדן באישום נגד השותף האחר.

וכן, האם הודאה במסגרת הסדר טיעון מהוה הרשעה לגופו של עניין ללא שהנאשם מעיד לגופו על עניין, ובמיוחד שהשותף שמר על זכות השתיקה במהלך החקירה, לאחר מכן כפר תחילה באישום, והעלה גרסה זו לראשונה במסגרת הסדר טיעון.

ולחלופין, האם הרשעה בהסדר טיעון, כשהשותף מסביר כי מטעמים כלכליים וטעמי נוחיות הוא הסכים להסדר הטיעון, כראיה 'עיקרית ומכרעת' כנגד השותף האחר, וכל זאת כאשר השותף, בהעידו בפני בית המשפט שהכריע בתיק זה, העיד אחרת מגרסתו בהסדר הטיעון".

כן מנתחת הבקשה באריכות את חומר הראיות בתיק. לחלופין נטען לגבי חומרת העונש שהושת על המבקש. בין היתר נטען, כי העונש חורג ממדיניות הענישה המקובלת, ובפרט כך נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש ועברו החיובי.

ה.

לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. למעשה, חרף הניסיון לעטות על הבקשה אצטלה עקרונית, מדובר בניסיון להעביר את חומר הראיות הקונקרטי תחת עינה של ערכאה נוספת, ולכך גם מכוון הפירוט הרב שבבקשה, ולא לכך נועד הגלגול השלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128

רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). היו למבקשים שני ימיהם הערעוריים וכל הנדרש נדון בהם בהרחבה. השאלות לגבי המשקל שיש ליתן להודאתו של בן דוד במסגרת הסדר הטיעון, ובפרט כך שעה שהוא "חוזר ממנה" בעדותו בעניינם של המבקשים, הן שאלות נקודתיות התלויות במארג הראיות בתיק הקונקרטי (ראו לאחרונה רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בין היתר הן תלויות בהתרשמותו הישירה של בתי המשפט מהעדים המופיעים לפניו (להתרשמות בית משפט השלום מהעדים ראו עמוד 95 (בן דוד); עמוד 97 (חוקר מע"מ); עמוד 102 (המבקש)); ובכגון אלה לא בנקל תתערב ערכאת ערעור, קל וחומר בגלגול שלישי (רע"פ 6607/07 באר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 4665/07 לביא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אין מקום, בגלגול שלישי, "לפתוח מחדש" את מסכת העדויות (או את משפטו של בן-דוד), וברי גם כי המסכת הראייתית שעמדו עליה שני בתי המשפט הקודמים בהדגשים שונים אינה מניחה מקום לספק באשר להרשעה, מה גם שבחומר הראיות נכללה הודאת המבקש כי שבע מהחשבוניות נשוא האישום היה פיקטיביות (ראו עמ' 101). דעת לנבון נקל באשר ליחסה הראוי של מערכת בתי המשפט, מוסד נורמטיבי, לחומר

פיקטיבי המוגש לרשויות הציבור במגמה להונותן.

ו.

המבקשים אמנם משיגים על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה די בראיות שבית משפט השלום ראה בהן חיזוק לעדותו של בן דוד, כראיות עצמאיות לביסוס ההרשעה; ואולם, אין חולק, כי השאלות המשפטיות שהבקשה מתיימרת להעלותן לדיון מתמקדות בעדותו של בן דוד, ואילו בתיק קיימות שורה ארוכה ביותר של ראיות נוספות - ובכללן הגירסאות הסותרות של המבקשים לגבי טיב השירותים שקיבלו מבן דוד והחברות שבשליטתו, לרבות הוד אה שחלק מהחשבוניות אכן לא ניתנו (חרף האמור בהן) כנגד אספקת עובדים (ראו עמוד 101 לפסק דינו של בית משפט השלום).

ז.

בכל הנוגע לחומרת העונש, עניין זה ככלל אינו עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 6415/95 ולדיסלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת ועוד, בבקשה נאמר, כי מחלת רעייתו של המבקש הובאה לידיעת בית משפט השלום (סעיף 69 לבקשה), וממילא גם עניין זה נשקל במסגרת שיקולי הערכאות הקודמות. עם כל הצער שבדבר, ותוך תפילה ואיחולים לרפואה שלמה, אין טיעונים אלה מצדיקים מתן רשות ערעור. אוסיף, כי העונש שהוטל אינו חורג מן המקובל, בעבירות מס שכאלה, שעוד לפני שנות דור הוגדרו עובריהן על-ידי בית משפט זה כשודדי קופת המדינה (ע"פ 624/80 חברת וייס נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 212, 218, שם ציטט השופט ברק את ע"פ 344/08). בעידננו אף ציין השופט ג'ובראן בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל פ"ד נח(3) 721, 727 (שציטט בית המשפט קמא), כי "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן משקל בענישה מן הפן ההרתעתי, כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית".

ז.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. על המבקש היה להתייצב לריצוי עונשו ב-27.2.11. אני מקוה שעשה כן (לא ידוע לי על עיכוב ביצוע). ככל שלא עשה כן, עליו להתייצב לריצוי ביום 9.3.11 עד שעה 1200 בהיכל המשפט בנצרת.