רע"פ 9255/10סאקב אבו עראר נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון, סגנית הנשיא כ"ץ והשופטת מרוז) מיום 1.11.10 בתיק ע"פ 10065-06-10, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא בית אור) מיום 21.4.10 בתיק ת"פ 2327-05.

רקע

ב.

עניינה של הבקשה הרשעת המבקש בעבירה של קשירת קשר ורכישת נשק ותחמושת. בכתב האישום נטען, כי המבקש רכש מאחד חליל חמישה רובים. המבקש הכחיש את המיוחס לו. חליל, אשר הורשע על פי הודאתו בהליך אחר במכירת הרובים למבקש, העיד במשפטו של המבקש בבית משפט השלום, חזר בו מהודעותיו במשטרה בתיק נשוא ענייננו, וטען כי הודאתו במשפטו שלו היתה שקר. בית משפט השלום קיבל את הודעותיו של חליל במשטרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, אך קבע, כי נוכח סתירות פנימיות בין ההודעות, ובהיעדר ראיה שתחזק הודעות אלה בכל הנוגע לעסקת הנשק עם המבקש (בניגוד לקיומן של עסקאות אחרות), לא עמדה התביעה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

ג.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 1.11.10. בית המשפט המחוזי סבר, מפי הנשיא אלון, "כי טעה בית המשפט קמא בקביעת גובה הרף הנדרש להיקפה של 'תוספת החיזוק' הנדרשת", וכי נוכח קביעתו "כממצא של עובדה ומהימנות את נכונות ואמיתות גרסאותיו המפלילות של העד חליל בחקירותיו", התוצאה היתה צריכה להיות הרשעה. נקבע, כי חיזוק מספיק להודעותיו של חליל מצוי באלה: (1) שיחת טלפון בין המבקש וקצין מודיעין משטרתי: הוזכר, כי בית משפט השלום אמנם קיבל את הסבר המבקש, כי השיחה נערכה לאחר שנודע לו שחליל הפליל אותו - אך בית המשפט המחוזי הראה, כי השיחה התקיימה לפני שחליל מסר גירסה כאמור; (2) מסדר זיהוי תמונות, עימות ודו"ח הולכה והצבעה - אשר בכולם זיהה חליל את המבקש וידע פרטים רלבנטיים לאישום; (3) עדותו של אחד קבועה , אשר רכש אף הוא נשק מחליל.

טענות הצדדים

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהניחו שבית משפט השלום אימץ את הגירסה שמסר חליל במשטרה כמהימנה, וכי למעשה הצביע בית משפט השלום על סתירות בין ההודעות השונות, וקביעתו היחידה התייחסה לאי האמון שנתן בעדותו של חליל במשפט גופו. מנגד, הוזכר כי בית משפט השלום קבע שהמבקש:

"מסר גרסה עקבית... לא מצאתי בעדותו של הנאשם סתירות ופירכות מהותיות... או שקרים העשויים לחזק את גרסתו של חליל... דווקא ראיות שהובאו לחזק את גרסתו של חליל... נמצאו בסופו של יום מתיישבות עם גרסת הנאשם ותומכות בה".

עוד הוזכר כי חליל, בעדותו בהליך הנוכחי, טען שהודה במשפטו שלו לאחר שעורך דינו הטעה אותו כי הושג קיומו של הסדר טיעון מקל ביותר. נטען, כי בית משפט השלום התבסס על פסיקה מוכרת בכל הנוגע למהותה של ראיית החיזוק הנדרשת, וכי לא נמצאה בתיק ראיה "שתחזק את אמרת החוץ של העד על-ידי אישור פרט רלוונטי לעבירה באימרתו, אשר הנאשם מתכחש לה " (ע"פ 8469/99 אסקין נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 65, 77; ההדגשה הוספה - א"ר). נטען, כי מדובר בהתערבות בממצאי מהימנות שקבעה ערכאה דיונית, וכי לא ניתן לומר שאשמת המבקש הוכחה מעבר לספק סביר.

הטיפול בבקשה

ה.

לאחר העיון בבקשה, ובפרוטוקולים של הדיון בבית משפט השלום, התרשמתי אמנם שאכן חלק מראיות החיזוק שבית המשפט המחוזי התייחס להן אינן נוגעות ישירות לשאלות שבמחלוקת. כך, בין היתר , קצין המודיעין המשטרתי לא זכר בדיוק את המועד בו התקיימה שיחת הטלפון עם המבקש (עמוד 20 לפרוטוקול), הוא גם לא טען שהמבקש היה מודע לגירסה המפלילה שמסר חליל (עמוד 18) אלא רק הביע חשש שחליל יפליל אותו על רקע סכסוך בין משפחותיהם (עניין שקצין המודיעין היה מודע לו; עמוד 19 לפרוטוקול). קצין המודיעין אף העיד, שמסר לאיש שירות הביטחון הכללי שהיה מעורב בחקירה, כי החשדות שהמבקש רכש נשק מחליל "הם יחסית מופרכים" (עמוד 20). גם העובדה שחליל ידע לזהות את המבקש, ולהצביע על בית מגוריו אינה מתייחסת לשאלות שבמחלוקת, כיון שהמבקש העיד שחליל בא לביתו לפחות פעמיים לצורך עסקי רכישת ומכירת מכוניות (עמוד 44) לפרוטוקול. נוכח האמור ביקשתי (ביום 21.12.10) את תגובת המשיבה:

"מבלי להביע עמדה לגבי סיכויי הבקשה, תתייחס המשיבה בתגובתה גם לשאלת טיבה של ראיית החיזוק הנדרשת בנסיבות לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, ולשאלה מה בחומר הראיות עומד בדרישות אלה".

ו.

בתגובת המשיבה (מיום 5.1.11) נטען, בין היתר : (1) כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי; (2) כי לצורך דרישת החיזוק "די בתמיכה ראייתית מאמתת למעגל הרחב יותר, היינו לפרט הרלבנטי לעבירה המתקשר לסיפור המעשה של העבירה (ראו למשל ע"פ 2949/99 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 636). לא נדרש שראיית 'חיזוק' כשלעצמה ובנפרד תסבך את המבקש במעשה העבירה" (סעיף 12 לתגובה). הוטעם, כי "די בכך שיש בראיה כדי להוסיף נדבך לאמינותו הכללית של מוסר העדות על ידי אישור של פרט משמעותי רלבנטי" (שם); (3) כי בנסיבות קיימות די ראיות מסוג זה, המחזקות את הגירסה שמסר חליל במשטרה ומוסיפות לה אמינות - אם כי אינן מסבכות ישירות את המבקש.

ז.

בפרט התייחסה המשיבה לעניין אחרון זה לאמרותיו של מי שמכר לחליל את כלי הנשק (אחד טראבין שהורשע על פי הודאתו בהליך אחר) אשר עולות בקנה אחד במספר פרטים עם אמרותיו של חליל; אמנם, המשיבה מתייחסת לאמרותיו של טראבין "שחליל קנה ממנו כלי נשק ומכר אותם למספר אנשים ובהם המבקש ..." – אם כי בחומר שהניחו הצדדים בפנינו אין אינדיקציה לכך שטראבין היה מודע לזהות רוכשי הנשק מחליל. עיון בפסק דינו של טראבין עצמו (פ"ח (מחוזי באר שבע) 1010/05 מדינת ישראל נ' טראבין (לא פורסם)) אף מגלה, כי לשיטתו "חליל חילק אותו [את הנשק - א"ר] לאחיו ובני משפחתו". גירסה זו אף עולה בקנה אחד עם עדותו של האדם השני שהורשע ברכישת נשק מטראבין (אותו קבועה שהורשע בהליך נפרד) אשר העיד במשפטו של המבקש, ומסר כי הוא קרוב משפחה של חליל (בעמוד 41), כי חליל הוא זה שיזם את העברת הנשק לידיו בתמורה לחוב קיים (עמוד 42) וכי הנשק נועד להגנה עצמית (עמוד 42). עוד התייחסה המשיבה בתגובתה לעדותו של קבועה , אשר בעדותו במשפטו של המבקש הודה ברכישת נשק מחליל. נטען, כי קבועה אמנם לא התייחס בעדותו למבקש, אך כי עדות זו מחזקת ומוסיפה אמינות לגירסתו המפלילה של חליל, ולהיותו סוחר נשק.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון, אם גם במובנים מסוימים לא בלב קל, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 5973/09 סלמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ואילו ענייננו תחום לשאלת יישומה של דרישת החיזוק שבסעיף 10א לפקודת הראיות בנסיבותיו העובדתיות של תיק קונקרטי. לא רק שמדובר ביישום הלכות קיימות בתיק קונקרטי - עניין שככלל אינו מצדיק מתן רשות ערעור (רע"פ 9148/06 אדלר נ' שושנה יום טוב (לא פורסם); רע"פ 6112/05 ג'נאם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 4117/05 מיכאלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); הלכות אלה - כפי שנראה להלן - מותירות שיקול דעת נרחב לבתי המשפט בבואם ליישם את דרישת החיזוק הסטטוטורית - וממילא תהא התוצאה אשר תהא בתיק זה " לא ניתן יהיה להקיש ממנה דבר במערכת נסיבות שונה" (רע"פ 7120/09 פורר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט לוי). אף על פי כן, לא בלב קל - כיון שחרותו של אדם נתונה בכף. ואולם, אומר כבר כאן, כי בסופו של יום סברתי שאין מדובר בשיקולי צדק אל מול עוול זועק, אשר בשכמותם חורגים "מהלכות הגלגול השלישי", הכל כפי שיפורט.

ט.

סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 מורה "לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה [לענייננו, הודעותיו של חליל במשטרה - א"ר] אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה" (אינני נדרש כאן לדרישת חיזוק נוספת שעשויה להיות רלבנטית לפי סעיף 54א(א) לפקודת הראיות; להשלכות הצטברות שתי דרישות החיזוק ראו ע"פ 8469/99 אסקין נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 65, 77; ע"פ 210/88 רוזנר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 3; ע"פ 442/85 מזרחי נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 748, 754). אכן, קיימות בפסיקה הגדרות שונות לטיב החיזוק הנדרש, בעבר אף נחלקו הדעות בשאלה האם ראיית החיזוק צריכה להתייחס לעובדה השנויה במחלוקת - ואולם ידה של הגישה המצמצמת את דרישת החיזוק היתה על העליונה (ע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' כהן , פ"ד מח(1) 62; ראו גם ע"פ 169/86 חסונה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 466; ע"פ 691/92 אהרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(3) 675; ע"פ 4478/03 פורטנוי נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(1) 97).

י.

אלא ששופטי הרוב שנקטו בעניין כהן גישה המצמצמת את טיב ראיית החיזוק הנדרשת, התייחסו אך לרף התחתון של התוספת הראייתית - מתוך תפיסה המעבירה את הדגש מדרישות פורמליות להתאמה מהותית של התוספת הנדרשת לראיה הטעונה חיזוק

(ע"פ 5614/92 מדינת ישראל נ' מסיקה , פ"ד מט(2) 669; ע"פ 7450/01 אבו-ליטאף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 35). בסופו של יום, ובמישור המעשי, השאלה אם ראיית חיזוק צריכה להתייחס לעניין שבמחלוקת תלויה - יותר מכל, ולמצער בעיקר - בטיב התשתית הראייתית הטעונה חיזוק כפי שזו נפרסת בפני בית המשפט, ובמידת האמון שהוא נותן בה:

"באשר לעוצמת החיזוק הנדרש נקבע בפסיקה, כי קיימת זיקת גומלין הפוכה בין משקל הראיה המרכזית לבין משקלה של התוספת הראייתית. ככל שבית המשפט נותן יותר אמון בעדות הטעונה חיזוק כך תפחת הדרישה במישור משקלו של החיזוק, ולהיפך... יחד עם זאת, כאמור, לשיטתי בכל מקרה נדרש כי החיזוק יהיה ממשי. בגדר שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, עשוי הוא לדרוש כי התוספת הראייתית תהיה מחמירה יותר מזו שנקבעה בחוק. 'בית-המשפט היושב לדין הוא המוסמך לקבוע, על-פי שיקול דעתו, מהי מידת החיזוק הדרושה בנסיבות המקרה שבפניו, כדי שהתביעה תענה על דרישת החיזוק' (בג"ץ 11339/05 הנ"ל, פיסקה 28 לחוות דעתו של השופט לוי). כך, ייתכן שבנסיבותיו של מקרה ספציפי יקבע בית המשפט כי נדרשת תוספת ראייתית העולה כדי סיוע, אף שמבחינת החוק די בחיזוק... בית המשפט עשוי לקבוע, כי בנסיבותיו של מקרה מסוים נדרש חיזוק 'מחוזק', היינו חיזוק אשר יענה על דרישות מסוימות אשר אינן חלק מן הדרישות שהציב המחוקק ברף התחתון של החיזוק" (ע"פ 8319/05 שלאעטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 6 לחוות דעתו של השופט גרוניס).

י"א.

מסיבה זו, מבחינה מהותית המחלוקת בין שתי הערכאות הקודמות בתיק זה אינה בשאלה המשפטית הכללית לגבי מהותה של "ראיית חיזוק", והדעת נותנת כי הן לא התכוונו לקבוע הלכה משפטית חדשה בסוגיה (רע"פ 3604/95 מדינת ישראל נ' רייזנר (לא פורסם); דומה כי המחלוקת היא, האם ראיות החיזוק שהציגה התביעה עונות על החששות שדרישת החיזוק נועדה להפיג לפי עוצמתם בתיק זה. אכן בית משפט השלום נדרש לעניין אהרון ולעניין כהן הנזכרים מעלה והדגיש מתוכם, כי ראיית החיזוק צריכה להתייחס לפרט "רלבנטי לעבירה" (עניין אהרון בעמוד 679; עניין כהן בעמוד 69). ואולם, המוקד אינו בפרשנות המונח "רלבנטי לעבירה" - האם בענייננו משמעו "רלבנטי" להיות חליל סוחר נשק, או שמא "רלבנטי" לעסקת נשק קונקרטית עם המבקש; לדידי המוקד מצוי בדברי בית משפט השלום לגבי נסיבות התיק הקונקרטיות:

"במקרה דנן ניצבות זו כנגד זו גרסת חליל במשטרה וגרסת הנאשם במשטרה ובבית המשפט. לאור בדידותה של גרסת חליל במשטרה בכל הנוגע לאשמת הנאשם והקשיים הקיימים בה בעניין זה, מצאתי כי משקלה הראייתי איננו רב ולכן על מנת שתהווה תשתית להרשעת הנאשם צריכה היא 'דבר לחיזוק' משמעותי" (פסקה 32).

י"ב.

בענייננו, הדרישה לחיזוק "משמעותי" (כלשון בית משפט השלום), נקשרה גם ל"סימני שאלה" נוספים בתשתית הראייתית, שאינם קשורים רק לסתירות בין הגירסאות השונות שמסר חליל במשטרה, ובינן לבין עדותו בבית המשפט. "סימני שאלה" קונקרטיים המצביעים על צורך בחיזוק מעבר לעצם קיומה של הדרישה הסטטוטורית. בכלל "סימני שאלה" אלה התייחס בית משפט השלום, בין היתר , לאלה: (1) העובדה שהנשק לא נתפס, ולא הובאה אף עדות של מי ששמע על העסקה או החזקת הנשק; (2) בחקירתו במשטרה מסר חליל, והדבר נרשם כחלק מעובדות כתב האישום, "הנאשם... הגיע ביחד עם קאיד פחרי אבו עראר.. למפגש עם חליל" (סעיף 2 לכתב האישום) - והנה, המבקש העיד אדם אשר נטען כי הוא אותו "קאיד פחרי אבו עראר" אשר הכחיש כל מעורבות או היכרות עם חליל, ומנגד המשיבה היא מצדה אפילו לא טרחה לברר את זהותו של אותו קאיד; (3) גירסת חליל, כי רכש את הנשק בעבורו ובעבור בני משפחתו כדי שיוכלו להגן על עצמם נוכח קיומו של סכסוך משפחות, אינה עולה בקנה אחד עם גירסתו לגבי מכירה למבקש שאינו בן משפחתו (למעשה, המבקש אף קשור לצד שכנגד באותו סכסוך משפחות; ראו עדותו של קצין המודיעין בעמודים 20-19 לפרוטוקול); (4) העובדה שהמבקש הצביע על לפחות שתי סיבות בגינן ירצה חליל להפלילו. מנגד עומד, כאמור, המארג הראייתי שעליו הצביעה המשיבה, ושאין להתעלם ממנו, לרבות הזיהוי על-ידי חליל ועוד, כפי

שמנינו מעלה.

י"ג.

דומה איפוא, כי תהא הגדרתו המשפטית של המונח "ראיית חיזוק" אשר תהא, ואף אם בית משפט השלום הניח (ובכך חוששני שטעה) כי היא מחייבת קטגורית התייחסות לפרט "רלבנטי" במובן הצר (קרי, פרט השנוי במחלוקת) - בהינתן התשתית העובדתית, כדי להרשיע את המבקש על יסוד הגירסה (אחת מכמה) שמסר חליל במשטרה נדרש חיזוק משמעותי . האם בענייננו קיים חיזוק כאמור? בשאלה זו נחלקו הערכאות הקודמות, ונוכח האמור ברור מדוע היא תחומה לנסיבותיו של התיק הקונקרטי. ככלל, סבורני כי בעניין זה ככלל יתרון מובהק לערכאה הדיונית, אשר התרשמותה הישירה מהעדים מאפשרת לה להעריך את המכלול הראייתי ולהתאים לו את עוצמת התוספת הראייתית. ואולם, החלטתי אחר העיון כי אין מקום ליתן רשות ערעור ולדון בתיק זה בגלגול שלישי. לאו דווקא משיקולים של הקצאת משאבים שיפוטיים לתיק שאין לו השלכות רוחב - אלא כיון שאין לבית משפט זה בגלגול שלישי יתרון אינהרנטי המאפשר לו הערכה טובה יותר של המכלול הראייתי בתיק, וברי כי אין בערעור כדי שמיעה מחדש והערכה ישירה ועצמאית של טיב התשתית הראייתית ועוצמת התוספת הראייתית שהיא מצריכה. בסופו של יום חליל מסר במשטרה את אשר מסר, והדברים מהוים כמובן ראיה, ובהמשך הודה והורשע בכתב אישום אשר כלל מכירת נשק למבקש (ת"פ (מחוזי באר שבע) 8053/05 מדינת ישראל נ' ג'ויעד (לא פורסם)). אין מדובר איפוא אך במסירת גירסה במשטרה, אלא גם בהודאה בבית משפט. ואף אם ראיות החיזוק אינן ברף הגבוה, וחלק מן הנקודות אליהן נדרש בית המשפט המחוזי אינן כה חד-משמעיות (ראו פסקה ה' למעלה), הנה, נוכח קיומן של הראיות כנזכר ועמהן אותו חיזוק אשר בנמצא (ואל נשכח כי על גירסתו ובעקבותיה יושב חליל בבית האסורים) – אין לומר שמדובר במקרה בו נדרשת התערבות ערעורית נוספת משיקולי צדק.

י"ד.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.