בש"פ 9223/12 איברהים אבו רקייק נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר. יפה-כ"ץ) מיום 20.12.12 בעמ"י 39637-12-12, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר. סולקין) במ"י 25641-12-12 מיום 19.12.12.

1.

ביום 12.12.12 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות של הריגה, חבלה חמורה, שימוש בנשק חם, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וזאת על רקע אלימות במשפחה. ביום 19.12.12 דן בית משפט השלום בבאר שבע בבקשה השנייה של המדינה להאריך ב-10 ימים את מעצרו של המבקש לצרכי חקירה. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי מחומר החקירה שהוצג בפניו עולה תמונה חריגה של אלימות חסרת רסן כלפי אם ובנותיה הקטינות. עוד נקבע כי חקירת המבקש מניבה פירות והיא מחייבת את הימצאותו במעצר. משכך, הוארך מעצרו של המבקש עד ליום 28.12.12. על החלטה

זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בטענה כי חקירתו מתנהלת באופן לקוי, ומשכך יש לצמצם את ימי המעצר שנקבעו לו. בית המשפט קבע כי החקירה מתנהלת בשקידה וביסודיות. לאור קביעה זו ולאחר עיון בחומר החקירה פסק בית המשפט כי החלטת בית משפט השלום להאריך את מעצרו של המבקש ב-10 ימים הייתה מאוזנת וסבירה בנסיבות העניין. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

בבקשת רשות הערר טוען המבקש כי נשללה ממנו זכות ההיוועצות בעורך דין בשלב הראשון של החקירה. עוד נטען כי המבקש מסר לחוקריו אליבי השולל את הקשר בין המבקש למיוחס לו. בנוסף, לטענת המבקש, החלטת גורמי החקירה לעצור אותו "לא נשקלה בכובד ראש", שכן, לטענתו, החלטה זו התקבלה עוד לפני חקירת המבקש. עוד טוען המבקש כי בהחלטת בית משפט השלום מיום 19.12.12 מצוין באופן שגוי כי המבקש חשוד בביצוע עבירת רצח, בעוד שבפועל הוא חשוד אך בהריגה. טענה נוספת שמעלה המבקש מתייחסת לכך שאין בהחלטת בית המשפט קמא הנמקה לחריגה מהארכת המעצר ב-5 ימים, כמצוות המחוקק. לבסוף, טוען המבקש כי הערכאות דלמטה לא נתנו משקל מספיק לקצב התקדמות החקירה ולשיתוף הפעולה מצדו לאורך החקירה.

3.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בהתאם להלכה פסוקה רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); להלן: הלכת

חניון חיפה ). עקרון זה, שמקורו במשפט אזרחי, אומץ אף ביחס לבקשות רשות לערער בהליכים פליליים (ראו למשל: רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.11); רע"פ 4199/10 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.7.10)). עם זאת, בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.11) עמדתי על כך שבנוגע לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 53 לחוק המעצרים, ייתכנו מקרים מיוחדים בהם, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה , ראוי לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור.

6.

הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, אלא תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. הבקשה אף אינה נמנית עם אותם מקרים מיוחדים בהם ראוי לתת רשות ערעור "בגלגול שלישי" למרות אי התקיימותם של המבחנים הקבועים בהלכת חניון חיפה . שתי ערכאות שיפוטיות שבחנו את חומר החקירה התרשמו כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המבקש למיוחס לו, כי החקירה מתנהלת בקצב ראוי, וכי המשך החקירה מחייב את החזקת המבקש במעצר – עובדות המצדיקות את הארכת מעצרו של המבקש ב-10 ימים. לא מצאתי בטענות המבקש טעם מיוחד המצדיק את פתיחת הדיון מחדש "בגלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה נדחית.