בש"פ 9150/12 סמיר אלגעאר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט אריאל ואגו) מיום 12.12.12 בעמ"י 21055-12-12, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע במ"י 2700-12-12 מיום 11.12.12 לשחרר את המבקש ממעצר. בצד בקשת רשות הערר, מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נסר אבו טהה) במ"ת 24624-12-12 מיום 12.12.12 בו הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד החלטה אחרת.

1.

ביום 2.12.12 נעצר המבקש בחשד שמספר ימים קודם לכן ביצע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורי, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, עת שנמלט מניידת המשטרה ברחובות העיר רהט. ביום 11.12.12 הוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע בקשה רביעית להארכת מעצרו של המבקש במספר ימים. הבקשה נתמכה על-ידי הצהרת תובע שגויה, לפיה מיוחסות למבקש עבירות שונות מאלה שבגינן נחקר. נוכח שגגה זו, הורה בית המשפט לשחרר את המבקש בציינו כי לפי סעיף 17ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), אדם שחקירתו הסתיימה ישוחרר מן המעצר. יחד עם זאת, בית המשפט התחשב במסוכנות המבקש העולה מן המיוחס לו בפועל והגביל את שחרורו בתנאים. באותו דיון ביקשה המשיבה לעכב את שחרורו של המבקש על מנת לאפשר לה לערור לבית המשפט המחוזי, אולם בקשה זו נדחתה בשל היעדר סמכות בחוק להמשיך ולהחזיק במעצר אדם שחקירתו הסתיימה.

2.

חרף החלטת בית משפט השלום, המבקש לא שוחרר, אלא הובא כעבור פרק זמן קצר (מספר דקות עד עשרות דקות, כקביעת בית המשפט המחוזי), בעודו עצור, לדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אליו הגישה המשיבה ערר על החלטת בית משפט השלום. סנגורו של המבקש לא נכח בדיון זה, ועקב כך דחה בית המשפט את הדיון לגופו של עניין למחרת היום, בתאריך 12.12.12. בית המשפט ציין כי בשלב זה אין בידו כלים לברר אם המשך החזקתו של המבקש במעצר לאחר מתן החלטת בית משפט השלום הייתה כדין, אולם מכל מקום היות שקיימת נגד המבקש תשתית ראייתית הקושרת אותו לביצוע עבירות המעידות על מסוכנותו, ומכיוון שטעות בהצהרת התובע אינה יכולה להצדיק שחרורו של חשוד מסוכן, יישאר המבקש במעצר עד לדיון ביום 12.12.12. בדיון ביום 12.12.12 נקבע כי בהתחשב בכך שכתב האישום נגד המבקש אמור להיות מוגש תוך זמן קצר, ולאור המסוכנות הנשקפת ממנו, יש לתת ארכה סבירה ומידתית עד לדיון בבקשה למעצר עד להחלטה אחרת. כמו כן, מתח בית המשפט המחוזי ביקורת על החלטת בית משפט השלום שמנעה דיון ענייני בשל טעות טכנית גרידא. באשר למעצרו של המבקש בחלון הזמנים בין מתן החלטת בית משפט השלום לבין הדיון בבית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שהמעצר אכן לא היה חוקי, יכול להינתן לכך משקל בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערר שלפניי.

3.

עוד באותו יום הוגש נגד המבקש כתב אישום ומותב אחר של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) דן בבקשת המדינה לעצור את המבקש עד תום ההליכים. בא-כוח המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך עתר לקבלת תסקיר מעצר של שירות המבחן. לאור זאת, נקבע כי הדיון בבקשת המשיבה יידחה עד לקבלת תסקיר המעצר. כמו כן נקבע כי המבקש יישאר במעצר עד להחלטה אחרת. על החלטה זו מוגש הערר לפניי.

4.

במסמך המאגד את בקשת רשות הערר על החלטת כב' השופט ואגו והערר על החלטת כב' השופט אבו טהה, נטען כי הערר מוגש "לשם זהירות בלבד", ואילו הקבילה המהותית שבפי המבקש מגולמת ב בקשת רשות הערר . משכך, סייג המבקש את בקשותיו בזו הלשון: "ככל שיסבור בית משפט נכבד כי אין לתת רשות ערר, המבקש יבקש למשוך את הערר על החלטת כב' השופט נסר אבו טהה, מהסיבה כי החלטת כב' השופט נסר אבו טהה הינה המשך טבעי, ראוי ונכון למצב המשפטי שהונח לפניו." כוונת הדברים, כך נראה, היא כי בשלב הדיון בפני השופט אבו טהה המבקש כבר היה עצור מכוח החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ועל סמך כתב האישום שבינתיים הוגש נגדו, ולפיכך ההחלטה להמתין עם ההכרעה בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, עד לקבלת תסקיר שירות המבחן, מקובלת על העורר. יחד עם זאת, היות שכעת העורר עצור מכוח אותה החלטה של השופט אבו טהה, ראה העורר את עצמו כמחויב מבחינה פורמאלית להגיש ערר נגד החלטה זו.

לגופה של בקשת רשות הערר טוען המבקש כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערר "בגלגול שלישי", בשל העוול שנגרם למבקש כתוצאה מכך שהיה נתון במעצר בלתי חוקי בניגוד להחלטתו של בית משפט השלום לשחררו. בהקשר זה מציין בא-כוח המבקש כי כל תנאי השחרור מולאו על-ידי המבקש, ומשכך אין ספק כי מעצרו לא היה חוקי. לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי לבחון אם המעצר אכן היה בלתי חוקי ולתת לכך משקל בהחלטתו. בין היתר, היה על בית המשפט לאזן את האינטרס הציבורי עם אינטרס הציפייה של המבקש לכך שישוחרר מיד עם מתן החלטת בית משפט השלום. עוד נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את חלופות המעצר, כפי שבחן בית משפט השלום.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בהתאם להלכה פסוקה רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ). עקרון זה, שמקורו במשפט אזרחי, אומץ אף ביחס לבקשות רשות לערער בהליכים פליליים (ראו למשל: רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.11); רע"פ 4199/10 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.7.10)). עם זאת, בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.11) עמדתי על כך שבנוגע לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 53 לחוק המעצרים, ייתכנו מקרים מיוחדים בהם, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת

חניון חיפה , ראוי לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור.

6.

המקרה דנן אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים. שאלת הנפקות של מעצר בלתי חוקי נדונה לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה ונקבע בה כי ראוי ליתן משקל מסוים, אך לא מכריע, לשלילה בלתי חוקית של חירות האדם אשר מתנהל נגדו הליך פלילי (ראו למשל: בש"פ 3979/98 מדינת ישראל נ' ג'נח (לא פורסם, 24.6.98); בש"פ 8971/00 חזות נ' מדינת ישראל (לא פורםס, 14.12.00); בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' אל עילווי (לא פורסם, 22.11.05); בש"פ 8892/08 מדינת ישראל נ' ואהבה , פסקה 9 (לא פורסם, 29.10.2008); בש"פ 8774/09 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם, 5.11.2009); בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' עילווי , פסקה ד(2) (לא פורסם, 22.11.2005)).

אמנם, בבש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.12) (להלן: עניין אלקריץ ) נקבע כי לאחר שהתברר כי אדם היה נתון במעצר בלתי חוקי לא ניתן להמשיך ולהחזיקו במעצר מכוח החלטה טכנית גרידא. אולם, בעניינו המשך החזקת המבקש במעצר הוכשרה מכוח החלטה מהותית שהתייחסה לשיקולים הרלוונטיים, ובראשם המסוכנות הנשקפת מהמבקש לאור העבירות המיוחסות לו. ייתכן וראוי היה לבחון את השאלה אם מעצרו של המבקש לאחר החלטת בית משפט השלום היה אכן בלתי חוקי, כבר בדיון הראשון בבית המשפט המחוזי ביום 11.12.12, ולתת לכך משקל ראוי בהחלטה. עם זאת, ספק בעיניי אם היה בכוחו של נתון זה להשפיע על תוצאת הדיון, וזאת בין היתר בהתחשב באורך הזמן בו היה המבקש נתון במעצר בלתי חוקי לכאורה (מספר דקות מול שלושה שבועות בעניין אלקריץ ). הגם שאיני מקלה ראש בכל מעצר שהוא, לא מצאתי בנסיבות העניין כי הבקשה מצדיקה התערבות ערכאת ערעור "בגלגול שלישי".

7.

מעבר לכך, איני סבורה כי הבקשה שלפניי נמנית עם אותם מקרים מיוחדים בהם ראוי לתת רשות ערעור "בגלגול שלישי" למרות אי התקיימותם של המבחנים הקבועים בהלכת חניון חיפה . כאמור, מדובר באדם שנוכח העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, נשקפת ממנו סכנה לציבור, כאשר מוסכם על הכל כי קיימות נגדו ראיות לכאורה. ככל שהמבקש אכן היה נתון, ולו לפרק זמן קצר ביותר, במעצר בלתי חוקי, יש לגנות זאת מכל וכל, ואף ייתכן כי עובדה זו תשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בבואו לדון במעצר עד תום ההליכים לאור תסקיר המעצר הצפוי להתקבל בעניין המבקש. יחד עם זאת, אי חוקיות המעצר אינה יכולה לאיין את יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בנוגע לשחרור המבקש לחלופה, ובראשם מסוכנותו לציבור.

אשר על כן, בקשת רשות ערר נדחית. נוכח התניית הדיון בערר על החלטת כב' השופט אבו טהה בקבלת בקשת רשות ערר על החלטת כב' השופט ואגו, שכאמור נדחית, מתייתר הצורך לדון בערר.