בש"פ 8892/08 מדינת ישראל נ. אברהם ואהבה

1.

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ 70283/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הבקשה הוכנה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ), אלא שבעקבות תקלה שנפלה בשב"ס, כפי שנמסר לי – הבקשה הוגשה באיחור ובדיעבד, וכתוצאה מכך שהה המשיב במעצר בלתי חוקי במשך ארבעה ימים.

אקדים ואומר כי תקלה זו חמורה היא וראוי לה שתתברר, וכי יופקו ממנה לקחים שימנעו את הישנותה בעתיד. אמנם מודע אני לעומס הרב המוטל על כל הגורמים המטפלים הנוגעים בדבר, ויש לציין כי שגגות כאלה, לשמחתנו, אינן מרובות. עם זאת – מצב שבו שוהה אדם במעצר שלא כדין הוא קשה ביותר הן לאדם הנפגע והן לעקרונות הראויים במדינת חוק דמוקרטית, האמונה על כבוד האדם וחרותו (ראו לעניין זה גם את הדברים שנכתבו על-ידי חברי, השופט א' רובינשטיין בבש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' אל עילאויי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 22.11.05).

2.

נוכח האמור בסעיף 1 שלעיל, קיימתי בדחיפות

דיון בבקשה ביום ו', ה-24.10.08, והחלטתי עוד באותו יום כי מעצרו של המשיב יוארך בשלושים ימים החל מתאריך 24.10.08 (ולא בתשעים ימים, כפי שנתבקש), או עד למתן פסק דין בת"פ 70283/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם מביניהם. בצד זה הצבעתי על כך שהמשיב יהיה רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להמרת המעצר – בחלופת מעצר, על פי הצעה מפורטת שתוגש על ידו ושתכלול למצער איזוק אלקטרוני. בהמשך ציינתי כי בשל דוחק השעה, את פירוט הנימוקים להחלטתי אתן במרוצת שבוע זה. להלן יובאו איפוא הנימוקים להחלטתי.

הרקע לבקשה

3.

בתאריך 26.9.07 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבמסגרתו יוחסו לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של שוד (להלן – כתב האישום הראשון ). בתאריך 22.7.08 הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום ) כנגד המשיב, במסגרתו יוחסה לו גם עבירה של הפרת הוראה חוקית.

על פי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, עובר לתאריך 28.8.07 קשר המשיב קשר עם דוד אוסמן (להלן: דוד )

לשדוד סניף בנק דואר בכפר סבא (להלן: הסניף ). בהתאם לקשר זה ולשם קידומו, הגיעו המשיב ודוד אל הסניף בתאריך 28.8.07. דוד נכנס אל הסניף כשהוא רעול פנים ואוחז באקדח מפלסטיק בידו, אשר נחזה להיות אקדח אמיתי. עם היכנסו לסניף פנה דוד למנהלת הסניף, נופף באקדחו, איים עליה באומרו: "זה שוד" ודרש ממנה למסור לידיו במהרה את כל הכסף שבמגירה. בעקבות איומיו מסרה מנהלת הסניף לידיו של דוד סכום של 3300 ₪. כל אותו הזמן התמקם המשיב מחוץ לסניף מתוך כוונה להזהיר את דוד בעת הצורך. לאור אלה מואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין ), ובעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29(א) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין .

על פי הנטען באישום השני בכתב האישום, בתאריך 13.12.07 הורה בית המשפט המחוזי ( כב' השופט ג' נויטל )

כי המשיב יהיה עצור עד תום ההליכים נגדו בחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "הדרך" בגשר הזיו. המשיב לא התייצב שם במועד שנקבע לו (3.2.08) ועל כן הוא לא נקלט בקהילה הטיפולית. בתאריך 14.2.08 הורה בית המשפט המחוזי למשיב להתייצב בקהילה הטיפולית בתאריך 24.2.08 ולהפקיד 5000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט. כן הורה בית המשפט המחוזי למשיב כי במידה ולא יתייצב לקהילה הטיפולית – עליו להסגיר עצמו בתחנת המשטרה בכפר סבא. המשיב לא הפקיד את הסכום שנקצב בקופת בית המשפט, לא התייצב בקהילה הטיפולית ולא הסגיר עצמו בתחנת המשטרה בכפר סבא. כמו כן, כך לפי האישום השני, המשיב לא התייצב לדיונים בעניינו, וזאת עד שנעצר בתאריך 25.5.08. לאור עובדות נטענות אלה מואשם המשיב בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

4.

יחד עם הגשת כתב האישום הראשון המדינה הגישה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בתאריך 26.9.07 התקיים דיון בבקשה. במסגרת הדיון הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. בהסכמת המדינה, הורה בית המשפט הנכבד קמא על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בתאריך 23.10.07, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, הורה בית המשפט הנכבד קמא על הגשת תסקיר מעצר משלים, בו יבחנו נושאים הקשורים להתאמתו של המשיב לטיפול גמילה.

בתאריך 13.12.07, ולאחר שהתאפשר למשיב לצאת ממעצרו לראיון קבלה בקהילה הטיפולית, הורה כאמור בית המשפט הנכבד קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "הדרך" בגשר הזיו. מועד קליטתו של המשיב בקהילה הטיפולית נקבע לתאריך 3.2.08, אך כפי שנטען באישום השני בכתב האישום – המשיב לא התייצב לקהילה הטיפולית במועד שנקבע. בדיון שנערך בתאריך 5.2.08 בבית המשפט הנכבד קמא טען המשיב כי הוא לא התייצב לקהילה הטיפולית בשל בעיה בשיניו המצריכה טיפולים ממושכים, וכי הקהילה הטיפולית הודיעה על נכונותה לקלוט אותו לאחר סיום הטיפול בשיניו. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אימו ובפיקוחם של בת-דודתו ודודו, עד להחלטה אחרת. בתאריך 14.2.08 הורה בית המשפט הנכבד קמא כי המשיב ייקלט בקהילה הטיפולית בתאריך 24.2.07 ואם לא ייעשה כן, עליו להסגיר עצמו באופן מיידי למשטרת כפר סבא. כן הורה בית המשפט הנכבד קמא כי על המשיב להפקיד לקופת בית המשפט

5000 ₪ במזומן עד לתאריך 2.3.08.

בתאריך 1.4.08 הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר במעצרו של המשיב, וזאת לאחר שהתברר כי המשיב לא התייצב במועד בקהילה הטיפולית ולא נקלט בה, כי הוא לא הפקיד את התשלום הנדרש בקופת בית המשפט, כי הוא לא התייצב לדיון בתיק העיקרי שהיה קבוע בעניינו, וכי הוא התייצב לבסוף בקהילה הטיפולית כשהוא תחת השפעת סמים. בתאריך 16.4.08 התקיים דיון בבקשת המדינה והוצא צו מעצר למשיב בשל אי איתורו. בתאריך 21.5.08 הוארך צו המעצר של המשיב, לבקשת המדינה, בשל אי איתורו. בתאריך 25.5.08 אותר המשיב ונעצר. המשיב התנגד למעצרו, תקף את השוטרים שהגיעו לעוצרו וניסה לברוח מהמקום.

בתאריך 23.6.08 הורה בית המשפט הנכבד קמא, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי לאור הפרת האמון הבוטה מצידו של המשיב, אין מקום להמר על בטחון הציבור ועל המשך הליך תקין של שפיטה בדרך של שחרור המשיב לחלופת מעצר.

5.

בתאריך 5.10.08, לאחר שהמשיב נתן מענה מפורט לכתב האישום שהוגש נגדו, נקבע ההליך העיקרי בעניינו לשלושה מועדי הוכחות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתאריכים: 29.10.08; 5.11.08 ו – 9.11.08.

6.

בתאריך 22.10.08, משחלפו מעל לתשעה חודשים (ובמדויק: תשעה חודשים וארבעה ימים) שבהם היה המשיב עצור במעצר עד תום ההליכים ומעצרו לא הוארך, הוא הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, שבה דרש לשחרורו מן המעצר הבלתי חוקי. הצדדים לא המציאו לי כל החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה (אם היתה כזאת). בתאריך 23.10.08 הגישה המדינה את הבקשה שלפני, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, מכח סעיף 62 לחוק המעצרים.

טענות המדינה

7.

המדינה טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב טומנים בחובם מסוכנות וחשש מובנה לשיבוש הליכי משפט, ואינם מאפשרים את שחרורו לחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל בין היתר מספר הרשעות בעבירות רכוש, אלימות והפרת הוראה חוקית, מעיד על כי לא ניתן לתת בו אמון ולשחרורו לחלופת מעצר, מתוך חשש כי ימלט מהליכי משפט, כפי שעשה בעבר. כן הוסיפה המדינה כי משפטו של המשיב לא התקדם במהלך תשעת החודשים של מעצרו בגין בקשות דחייה מטעמו ואי התייצבותו לדיונים.

זאת ועוד – לשיטת המדינה, אין בעובדה שהמשיב היה עצור מספר ימים באופן בלתי חוקי כדי להכריע בבקשה שבפני.

טענות המשיב

8.

בדיון שנערך בפני טענה באת כוחו של המשיב כי עצם העובדה שהמשיב שהה במעצר לא חוקי משך ארבעה ימים מצדיקה את שחרורו מן המעצר. עוד טענה סנגוריתו של המשיב כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר, אשר תשלב איזוק אלקטרוני.

דיון והכרעה

9.

כאמור, בשל התקלה שארעה, היה המשיב נתון במעצר בלתי חוקי משך ארבעה ימים. אני חוזר ומדגיש כי יש לעשות כל מאמץ כדי שתקלות מעין זאת שהתרחשה כאן – לא יקרו עוד. למותר להזכיר כי אין מדובר בפגם טכני בלבד כי אם בליקוי מהותי, הטומן בחובו פגיעה קשה בחירותו של אדם ובזכויותיו של הנאשם בדין הפלילי. יחד עם זאת, קיומה של תקלה כזאת אינה פוטרת את בית המשפט מלדון בבקשת המעצר המובאת בפניו לגופה. העובדה שנפלה שגגה בהליכי המעצר, בעקבותיה היה המשיב נתון במעצר בלתי חוקי, יש בה כדי להשליך על השיקולים אם לשוב ולהורות על מעצרו של אותו אדם, אך אין היא מהווה שיקול יחידי ומכריע בשאלה אם יש להיעתר לבקשת המעצר המוגשת, ובית המשפט איננו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה אך ורק בשל מורת הרוח המתחייבת מהמחדלים שקרו עובר לבקשה (השוו: בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' אל עילווי (טרם פורסמה, ניתנה ביום 22.11.05) בסעיף ד(2); בש"פ 8971/00 חזות נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 14.12.00) בסעיף 4; בש"פ 7721/95 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(4) 166 (1995) בסעיף 11-9).

10.

לגופם של דברים, ולאחר בחינת מכלול השיקולים, וביניהם גם המעצר הבלתי חוקי שבו היה נתון המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב, במגבלות האמור בסעיף 11 שלהלן. המשיב מואשם בעבירות של שוד ושל קשירת קשר לביצוע אותו שוד, עבירות אשר לגבי חומרתן נראה שלא יכול להיות חולק. כמו כן, מואשם המשיב בעבירה של הפרת הוראה חוקית, וזאת לאחר שלא פעל על פי הוראות בית המשפט הנכבד קמא, משזה החליט לשחרר אותו לחלופת מעצר. בית המשפט הנכבד קמא נתן את אמונו בעורר והעניק לו יותר מהזדמנות אחת, ואילו המשיב הפר אמון זה. בשתי פעמים שונות לא התייצב המשיב לחלופת המעצר שנקבעה לו. כמו כן, לא הפקיד המשיב את הכסף הנדרש ממנו בקופת בית המשפט, ולא התייצב לדיונים בעניינו, וכל זאת עד שנעצר. התנהלות זאת אכן מעוררת חשש כבד ששחרורו של המשיב עשוי לשמש לו דרך להימלטות מהליכי משפט פעם נוספת. כשלכך מתווספים חומרת העבירות שבהן מואשם המשיב, ועברו הפלילי המכביד (כפי שעולה מהמרשם הפלילי אותו הגישה המדינה), אין מנוס מלהורות על המשך מעצרו.

11.

יחד עם זאת – אין בידי לקבל את בקשת המדינה במלואה ואבהיר טעמי לכך. בשל גילוי התקלה שארעה, חשה המדינה והגישה את הבקשה שלפני. לא השתכנעתי כי טרם שהוגשה הבקשה, עלה בידי המדינה לבחון את הצורך בהארכת מעצר לתקופה של תשעים ימים דווקא , כמבוקש על ידה, שהיא התקופה המירבית המותרת לצורך זה בחוק המעצרים. ואמנם בדיון שנערך בפני הודיעה באת כוח המדינה, כי שוחחה עם פרקליטות המחוז המטפלת בעניינו של המשיב, ושם העריכו כי משפטו עשוי להסתיים בתוך כשלושים ימים. בהתחשב בכך, ובשים לב גם למעצרו הבלתי חוקי של העורר, אני מגביל את הארכת מעצרו לשלושים ימים, שימנו מתאריך 24.10.08, (ולא לתשעים ימים, כפי שנתבקש), או עד למתן פסק דין בת"פ 70283/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

12.

טענותיו של המשיב בדבר קיומה של חלופת מעצר חדשה שהוא מבקש להציע, העשויה לאיין את מסוכנותו ואת החשש כי הוא ינצל חלופה שכזו לשם הימלטות – מן הראוי שיתבררו בבית המשפט המחוזי הנכבד. אשר על כן, במידה ויעלה בידי המשיב להציע חלופת מעצר כזו, ויתברר כי המשפט צפוי להתארך

מעבר להערכה בדבר 30 הימים הנזכרים בסעיף 11 שלעיל, עליו להגיש, מבעוד מועד, בקשה מפורטת בנושא זה לבית המשפט המחוזי הנכבד. לאור הנסיבות במכלול, הצעה לחלופת מעצר כזו ראוי לה שתכלול, למצער, איזוק אלקטרוני. בכל אופן, ולמען הסר ספק יובהר כי בית המשפט המחוזי הנכבד ידון בבקשה שכזו, אם תוגש, ויחליט בה – כטוב בעיניו.

13.

החלטה זאת ניתנת בהמשך להחלטתי מתאריך 24.10.08, ומשלימה אותה.