בש"פ 1561/13 ינאי סבג נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 26.2.13 בעמ"י 47171-02-13, בגדרה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ח' טרסי) במ"י 28479-02-13 מיום 24.2.13.

1.

ביום 13.12.12 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות של גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים, החזקת סמים לצריכה עצמית וקשירת קשר לביצוע פשע. אגב מעצרו של המבקש, נתפסו ברשותו חומר בכמות ניכרת החשוד כסם מסוכן וחומרים רבים החשודים כמשמשים להכנה וייצור סמים. ביום 14.02.13 הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של המבקש. בית משפט השלום בנתניה שדן בבקשה קבע כי קיים חשד סביר למעורבותו של המבקש בעבירות המיוחסות לו וכי קמה לגביו עילת המסוכנות. משכך הוחלט להשאיר את המבקש במעצר עד ליום 18.02.13. במועד זה הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המבקש. בית המשפט נעתר לבקשה בקבעו כי בחקירת המבקש חלו התפתחויות ונתפסו ראיות המצדיקות את המשך המעצר עד ליום 24.03.13.

ביום 24.02.13 דן בית משפט השלום בבקשה שלישית של המשיבה להאריך בפרק זמן משמעותי את מעצרו של המבקש לצרכי חקירה. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי מחומר החקירה שהוצג לפניו עולה חשד סביר הקושר את המבקש לעבירות המיוחסות לו, בין היתר בהתחשב בכמות החומר שנתפס אצלו ובעדויות, לפיהן המבקש עוסק הייצור והפצת סמים. בנוסף, ציין בית המשפט כי מאז הארכת המעצר האחרונה חלו התפתחויות בחקירה וכי לפחות לגבי אחד החומרים שנתפסו ברשותו של המבקש, נקבע בחוות הדעת החלקית שהוגשה על-ידי מעבדת הסמים במטה הארצי של משטרת ישראל, כי מדובר בסם מסוכן מסוג מתאמפטמין. לאור האמור, קבע בית המשפט כי קיים חשד ממשי למעורבות המבקש בעבירות סמים, עובדה המצביעה על מסוכנותו. כמו כן, צוין כי בשים לב לפעולות החקירה הדרושות ובכמות המעורבים, קיים חשש כי שחרורו של המבקש יביא לשיבוש הליכי החקירה. עוד התייחס בית המשפט לכך שחל עיכוב בהגשת חוות הדעת המלאה של מעבדת הסמים, וזאת בשל קשיים אובייקטיביים שהוצגו בפני בית המשפט. בהקשר זה לא מצא בית המשפט שיש בעיכוב האמור כדי לשנות מן האיזון הראוי ולהוביל לשחרורו של המבקש. נוכח כל האמור החליט בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 3.3.13.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בטענה כי הוא מוחזק במעצר אך ורק לצורך השלמת בדיקות המעבדה של החומרים שנתפסו ברשות המבקש. בית המשפט המחוזי שלל את טענת המבקש וקבע כי מדובר בחקירה מורכבת שמבוצעת באופן נמרץ שחלו בה לאחרונה התפתחויות משמעותיות.

3.

על החלטת בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערר שלפניי. בבקשה טוען המבקש כי החלטת בית משפט השלום מיום 24.2.13 סוטה מהחלטתו הקודמת מיום 14.2.13, לפיה הוקצה לגורמי החקירה פרק זמן מוגבל להשלמת החקירה. עוד נטען כי לא חלו בחקירה התפתחויות המצדיקות הארכת מעצר שלישית. בנוסף, נטען כי הערכאות דלמטה לא פעלו לפי מצוות המחוקק ולא בחנו את חלופות המעצר. מעבר לכך, שולל המבקש את הטענה כי קם חשש שאם ישוחרר ישבש את הליכי החקירה. לבסוף, חזר המבקש על הטענה שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש הוא במעצר אך מפני שטרם הוגשה חוות הדעת הסופית בנוגע לחומרים שנתפסו ברשותו.

4.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה משפטית המצדיקה היעתרות לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (3.2.11); רע"פ 4199/10 אוחיון נ' מדינת ישראל (13.7.10), ואף אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי לסטות מהדרישה לקיומה לשאלה משפטית כאמור (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.11)). בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ביססו את החלטותיהם על השיקולים הרלוונטיים שצריכים להנחות ערכאה שיפוטית בבואה להחליט בנוגע להארכת מעצר לצרכי חקירה, ובפרט על סוג העבירות המיוחסות למבקש, על חומר הראיות שנאסף עד כה, על התפתחות החקירה, ועל פעולות החקירה המתוכננות. לא מצאתי כל פסול באיזון שערכו הערכאות דלמטה בין השיקולים ולא ראיתי לנכון להתערב בהן. למעלה מן הצורך אעיר כי אין לקבל את טענת המבקש, לפיה הוא מוחזק במעצר אך לצורך השלמת בדיקות המעבדה, שכן כאמור בהחלטתו של בית משפט השלום פורטו שיקולים אחרים, חשובים לא פחות, להמשך החזקת המבקש במעצר.

נכון להיום המבקש משוחרר בהסכמת הצדדים למעצר בית, ומשכך הדיון בבקשה בשלב זה הפך לתיאורטי. יצוין כי לאור התוצאה אליה הגעתי, החלטתי זו, גם אם הייתה ניתנת לפניכן, לא הייתה משנה את מועד שחרור המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.