בש"פ 6711/13 סנן ספרוב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש ) מיום 3.10.2013 בעמ"ת 45929-09-13, בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון ) במ"ת 38587-07-13 מיום 29.9.2013.

1.

ביום 19.7.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה,

המייחס לו עבירות איומים והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיפים 192 ו-186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום, המבקש והמתלוננת היו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום בני זוג פרודים שביניהם התנהלו הליכים להתרת הקשר, ולהם שני ילדים משותפים. ביום 17.7.2013 התקשר המבקש למתלוננת פעמיים, ובמסגרת השיחות גידף אותה ואיים כי יפגע בחייה ובחיי עורך דינה. בהמשך הגיע המבקש למקום עבודתה של המתלוננת, כשהוא אוחז בסכין, ואיים שוב על חייה. לאחר מכן עזב המבקש את מקום עבודתה של המתלוננת, אך שב אליו כעבור מספר דקות, שעה שהשוטרים שהוזעקו למקום משוחחים עם המתלוננת, אז גם נעצר בידי השוטרים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 25.7.2013 (השופטת מ' קלמפנר-נבון ) נקבע כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למבקש, וכן עילת מעצר מסוג מסוכנות. בית המשפט דחה את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המבקש והורה על הגשת תסקיר שירות מבחן עד ליום 14.8.2013, אשר יבחן חלופות מעצר נוספות. התסקיר בעניינו של המבקש לא הוגש בזמן ולכן הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים התקיים בהיעדר תסקיר מעצר. בתום הדיון הורה בית משפט השלום (השופטת א' קנטור ) על שחרורו של המבקש למעצר בית.

3.

על החלטתו זו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי (השופטת ר' למשלטריך-לטר ), אשר התקבל ביום 22.8.2013. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי האיזון שבין זכויותיו של המבקש לבין זכותה של המתלוננת להגנה על גופה ועל חייה מחייב המתנה לקבלת תסקיר שירות המבחן, וכי למבקש לא ייגרם נזק משמעותי כתוצאה מהמתנה זו. עוד צוין בהחלטה זו, כי חלופת המעצר – המצויה בעיר מגוריה של המתלוננת – אינה מרוחקת דיה. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המבקש עד לדיון שיתקיים בעניינו לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, לא יאוחר מיום 1.9.2013.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה (כב' השופטת ד' ברק-ארז ) מן הטעם כי אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. בנוסף, מצא בית המשפט כי נוכח קביעת בית המשפט המחוזי לעניין המסוכנות הגלומה בעבירות המיוחסות למבקש, אין לומר כי העיכוב שחל בהכנת התסקיר גרם לו עוול.

5.

ביום 28.8.2013 ניתן תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ובהמשך תסקיר משלים – בהתאם להחלטת בית משפט השלום. בתסקיר נקבע כי הסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו של המבקש מחייב חלופת מעצר אחרת מזו שהוצעה על-ידי המבקש, מרוחקת באופן משמעותי ממקום מגוריה של המתלוננת, וזאת על אף ההתרשמות החיובית מן המפקחים שהוצעו על ידי המבקש.

6.

בהחלטה מיום 29.9.2013 (כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון ) הורה בית משפט השלום לשחרר את המבקש למעצר בית, מששוכנע כי חלופת המעצר הנוספת שהוצעה על-ידי המבקש בדיון לפניו, הממוקמת מחוץ לעיר מגוריה של המתלוננת, הינה רחוקה דיה וראויה. זאת בצירוף חיזוקים בדמות איזוק אלקטרוני וערבויות.

7.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 3.10.2013 (כב' השופט ד' פיש ), קיבל בית המשפט את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים בעניינו. נקבע, כי כתב האישום מגולל פרשה חמורה מבחינת המסוכנות הפוטנציאלית העולה ממנה, וכי הסדרי הפיקוח אינם מספיקים דים בכדי להפחית מסוכנות זו, וזאת על אף האמור בהמלצות התסקירים. בית המשפט הטעים כי במקרים בהם מעורבת אלימות במשפחה, יש לגלות "זהירות מרובה" כאשר נשקל שחרור או המשך מעצרו של הנאשם.

8.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערר שלפניי. המבקש טוען בבקשתו כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת באופן קשה בזכויותיו, וזאת לשם ההגנה על אינטרסים ציבוריים. לטענתו, העובדה כי החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו עד תום ההליכים, ניתנה לאחר שבית המשפט קמא שחרר אותו לחלופת מעצר בית, בשתי הפעמים בהן הגיע המקרה לפתחו, מצדיקה את התערבות בית משפט זה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי המבקש נעדר עבר פלילי, במסגרת האיזון שערך בין זכות המבקש לחירות לבין זכות המתלוננת להגנה על גופה, עת קיבל החלטתו שלא לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. בכך, ההחלטה סוטה לטענתו מן המתווה שגובש בדיונים הקודמים בעניינו, אשר יצרו אצל המבקש צפייה והסתמכות כי לאחר שימצאו מפקחים ומקום מתאימים, ישוחרר למעצר בית. לבסוף, המבקש מצביע על כך שחלופת המעצר שנמצאה לבסוף כשרה וראויה על-ידי בית המשפט קמא, נתקבלה רק לאחר שחלו מספר עיכובים בקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, שהקשו על מציאת חלופת מעצר מתאימה עבורו.

9.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה משפטית או החלטה שלה השלכות רוחב עקרוניות המצדיקה היעתרות לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"פ 9255/10 אבו עראר נ' מדינת ישראל (3.2.11); רע"פ 4199/10 אוחיון נ' מדינת ישראל (13.7.10)), ואף אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי לסטות מהדרישה לקיומה של שאלה משפטית כאמור (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.11)). העובדה כי בית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של בית משפט השלום, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות לערור בגלגול שלישי (בש"פ 5504/11 מיארה נ' מדינת ישראל (15.8.2011)). המבקש מלין בבקשתו על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו עד תום ההליכים, על אף שהוצעה על-ידו חלופת מעצר מרוחקת ממקום מגוריה של המתלוננת, העונה על הקריטריון שהעמיד שירות המבחן בתסקיר המשלים. ראשית, אבהיר כי שני תסקירי שירות המבחן שניתנו בעניינו של המבקש, על אף שמצאו חלק מן המפקחים כמתאימים – לא באו בהמלצה לשחרורו ממעצר. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי מצא כי החלופה המוצעת, גם לאחר ששופרה, אינה מפחיתה את המסוכנות באופן המאפשר את שחרור המבקש. בית המשפט ביסס את החלטתו על השיקולים הרלוונטיים שצריכים להנחות ערכאה שיפוטית בבואה להחליט בנוגע למעצר עד תום ההליכים, ובפרט על סוג העבירות המיוחסות למבקש, המסוכנות הפוטנציאלית העולה מן המתואר בכתב האישום שהוגש נגדו, תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו וחלופות המעצר המוצעות. אי-לכך בשלב זה לא מצאתי טעם המצדיק התערבות גם לגופו של עניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.