רע"פ 8802/11 משה תורג'מן נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת הלמן והשופטים קולה ועיילבוני) בע"פ 28273-07-11 מיום 1.11.11, שבגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופטת האפט) בת"פ 11481-02-10 מיום 15.6.11. עניינו של התיק עבירות מס ערך מוסף, עליהן נדון המבקש למאסר בן עשרה חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

ב.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בביצוע עבירות של הפקת פנקסי חשבונות כוזבים, הוצאת חשבונית מס מבלי שערך או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית, ניהול של פנקסי חשבונות כוזבים, ועבירה שמטרתה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס. העבירות נעברו בין השנים 2007-2000, כאשר הועסק המבקש כקבלן לגביית חובות.

ג.

במסגרת הסדר טיעון הוסכם בבית משפט השלום, כי המשיבה תעתור לעונש מקסימלי של 14 חודשי מאסר בפועל, וכי הסניגור יטען באופן חופשי. הצדדים הסכימו כי הסדר הטיעון שנערך ביניהם איננו מותנה בהסרת המחדל, הגם שהובן כי הסרתו ולוא במידה חלקית אפשר שתשפיע על מידת העונש. עוד הוסכם, כי יתבקש תסקיר שירות מבחן.

ד.

בגזרו את העונש נתן בית משפט השלום דעתו לחיסכון בזמן השיפוטי, כמו גם לשיהוי בהגשת כתב אישום מזה ולחומרת המעשים מזה. צוין, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגבי המבקש, משהוא לא הפיק מטיפול תועלת בעבר, וקבע, כי יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, בפרט במקרה דנן, שבו היו כרוכים במעשים כוונה תחילה, תכנון ותחכום. על המבקש הוטלו - כאמור - מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 30,000 ש"ח.

ה.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על חומרת העונש. באשר לטענה כי הקנס הוטל בניגוד להסדר הטיעון נקבע, כי אין בכך ממש, שכן המשיבה הסכימה לטעון לעונש מאסר בפועל של 14 חודשים, אך לא התחייבה שלא לעתור לעונשים אחרים. יתרה מכך, בעת הטיעון לעונש עתר בא כוח המשיבה להטלת קנס, והסניגור לא התנגד. כן צוין, שבשים לב לחומרת העבירות, להיקפן ולעובדה שהמבקש לא הסיר את מחדליו, וכן לכך שמדובר במי שבעברו הרשעות קודמות, אין כל חומרה בעונשים שהוטלו עליו.

ו.

בבקשה נטען, כי מתעוררת בתיק דנן שאלה עקרונית שעניינה פרשנות הסדר הטיעון, שכן לפיו לא נכללה אפשרות של הטלת ענישה נלוית מסוג קנס כספי. נטען, כי הפרשנות שניתנה להסדר הטיעון אינה ראויה ברמת המדיניות המשפטית. כך גם קם קושי משהסדר הטיעון לא נערך בכתב. עוד נטען, כי העונש שנגזר על המבקש הוא חמור מדי, ובלתי פרופורציונלי לנסיבות המעשה ולנסיבות העושה.

ז.

לאחר עיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. חרף מאמציו של המבקש, אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית המקימה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/8 2 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123; בר"ש 9724/10

אליתים נ' נציבות המדינה (לא פורסם). ידוע, כי טענות בדבר חומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרים יוצאי דופן של חריגה ממדיניות הענישה המקובלת ( רע"פ 7135/10

חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6338/10 דייטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רע"פ 7948/08 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אלה. לגופו לא מצאתי קושי בהטלת הקנס, שכן המשיבה לא התחייבה שלא לבקש עונש נוסף, וההסכמה התייחסה למאסר בפועל. נוסיף, ונזכיר את הידוע, כי המלצת התביעה בהסדר טיעון היא המלצה בלבד, ואין בה לחייב את בית המשפט (ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 14).

ח.

לא מצאתי אף כי העונש חמור יתר על המידה. כשעסקינן בעבירות מס ככלל, כנפסק לא אחת, שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אף אם אינם מאיינים אותן:

"עוד נקבע כי בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתר עבירות ממין זה והחשיבות לעגן ולחדד את האיסור

הפלילי בהעלמות מס." רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל

(השופט ג'ובראן)).

לא אחת נאמר, כי עברייני מס שודדים את קופת הכלל (ראו למשל רע"פ 1544/11 עומרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם). הדבר אינו פחות כהוא זה מגניבה מן היחיד, ואדרבה.

ט.

נוכח היקף ההכנסות (1,677,514! ש"ח) שהשמיט המבקש והתקופה הממושכת שבה עשה כן, נראה כי צדק בית המשפט כאשר בחר ליתן בכורה לשיקולי ההרתעה והגמול, אף כי לא מיצה את הדין.

י.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.