ע"פ 7097/08פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זו בקשה לעכב את ביצועו של מאסר בן 10 שנים ותשלומו של פיצוי בסך 100 אלף ש"ח שהושתו על המערער, לאחר שנמצא כי ביצע עבירת מין באחייניתו.

2.

המתלוננת, ילידת שנת 1971, הגיעה באחד מימיו של חודש אפריל 1992 לביתו של המערער כדי לנקותו לקראת שובה של אשתו מבית חולים. על פי גרסת המשיבה, לפתע אחז המערער בקטינה, הפשיטה מבגדיה ובעל אותה. בגין מעשה זה יוחסה למערער עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, לפי סעיפים 351(א) בשילוב עם סעיף 354(א)(1) לחוק העונשין. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, נתן בית המשפט המחוזי אמון בעדותה של המתלוננת (ראו עמ' 6 להכרעת הדין), ודחה את טענת המערער לפיה בבסיסו של כתב האישום עומדת עלילה כוזבת שמקורה ברצונה של המתלוננת לגמול לו על כך שהשתלט על קרקע השייכת לאמו עוד בחייה (ראו עמ' 14). מבית המשפט לא

נעלמה העובדה כי המתלוננת כבשה את גרסתה במשך שנים רבות, אולם מצא כי כבישה זו לא היתה מוחלטת, הואיל וכשנה לאחר האירוע היא סיפרה על כך לחברתה, שגם בעדותה נתן בית המשפט אמון (ראו עמ' 16). עובדה נוספת אותה ציין בית המשפט, היתה שכשנתיים לפני הגשת התלונה, חשפה המתלוננת את סוד האינוס שבוצע בה גם בפני אשתו ובנו של המערער. לכל אלה הצטרף מה שהוגדר על ידי הערכאה הדיונית כ"קצה הודיה" (ראו עמ' 25), והכוונה לכך שבניגוד לגרסתו בחקירתו, לפיה לא ביקרה המתלוננת בביתו ביום האירוע, חזר בו המערער מכך בעדותו בבית המשפט.

3.

עינינו הרואות, מדובר בהרשעה הנסמכת על ממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט המחוזי בעקבות התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי בית משפט שלערעור לא יהא נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, והדברים נאמרים כדי להצביע על הקושי עמו יצטרך המערער להתמודד, קושי שיש לו כמובן השלכות לעניין הערכת סיכוייו של הערעור.

זאת ועוד, הפסיקה קבעה לא אחת כי ביצוע מיידי של עונש דרוש מחמת האינטרס הציבורי לשגר מסר בדבר אכיפה אפקטיבית של החוק, הרתעת הרבים ושמירה על אמון הצבור במערכת המשפט. מנגד, ניצבת זכותו של נאשם להעמיד את הרשעתו במבחן הביקורת, והחשש שאם יתחיל לשאת בעונש וערעורו יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך.

את כל אלה שמתי לנגד עיני, כפי שגם נתתי את דעתי לחומרתה המופלגת של העבירה, ונסיבותיו של המערער, ולסופו של יום הגעתי למסקנה כי אין בידי המערער עילה אשר תצדיק סטייה מן הכלל לפיו הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע העונש. כך או כך על המערער הושת מאסר ממושך, ומותר להניח כי ערעורו יישמע בעוד זמן לא רב, כך שמטרתו לא תסוכל. להשלמת התמונה אוסיף, כי בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ר' נגר, שנטל על עצמו את מלאכת ההגנה בבית המשפט המחוזי לאחר שימוע הכרעת הדין, ביקש וקיבל את רשות בית המשפט להעלות שתי טענות מקדמיות - האחת, שקופחה זכותו של שולחו לקיומו של שימוע, והאחרת, התיישנות העבירה. את שתי הטענות דחה בית המשפט המחוזי ביום ז' בתמוז התשס"ח (10 ביולי 2008), ולכאורה הוא לא נתפס לתוצאה שגויה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.