ע"פ 7156/14מדינת ישראל נ. שלמה ניאמציק

השופט ס' ג'ובראן :

1.

לפנינו בקשה לגביית ראיות, בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן בהתאמה: הבקשה לגביית ראיות

או הבקשה ; ו חוק סדר הדין הפלילי ).

2.

נגד המשיבים ואדם נוסף הוגש כתב אישום מתוקן אשר כולל שני אישומים, ומייחס להם עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן בהתאמה: עבירת הרצח ; ו חוק העונשין ); קשירת קשר לביצוע פשע או עוון, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. יוער כי האישום הראשון – בגין רציחתו של אבי דוד ז"ל – התייחס לכלל המשיבים, ואילו האישום השני – בגין רציחתו של יצחק גפן ז"ל – התייחס למשיב 1 בלבד. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים נ' אחיטוב , מ' דיסקין ו ר' בן-יוסף ) בפסק דינו בתפ"ח 46038-03-12 מיום 10.9.2014, זיכה את המשיבים מכל האישומים שיוחסו להם, מחמת אי-דיות ראיות להרשעתם בדין.

3.

המבקשת (להלן: המדינה ) לא השלימה עם זיכוי המשיבים, והגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (להלן: הערעור ). בימים 14.10.2015, 31.1.2016, 1.5.2016 ו-26.6.2016, קיימנו דיונים שבהם שמענו את טענות בעלי הדין בערעור. בתום הדיון האחרון, לנוכח טענות המשיבים בדבר מחדלי חקירה שעלו לראשונה במהלך הדיון, החלטנו כי המדינה תגיש תשובתה בכתב לטענות אלו, וכי המשיבים יוכלו להגיב בכתב על תשובה זו. ואכן, ביום 15.8.2016 הוגשה תשובת המדינה.

4.

בחלוף מספר ימים, ביום 18.8.2016, הגישה המדינה הודעה, שבה מסרה כי בכוונתה להגיש בזמן הקרוב בקשה לגביית ראיות. לאחר כחודש, ביום 12.9.2016 הגישה המדינה את הבקשה לגביית ראיות שלפנינו. במסגרת בקשה זו, טוענת המדינה כי הגיעו לידיה ראיות חדשות אשר קושרות באופן ישיר את המשיבים לרצח המנוחים בשני האישומים, במידה שאינה מותירה כל ספק סביר באשר למעורבותם בפרשיות אלו. המדינה מתארת כי ראיות אלו הגיעו לידיה במסגרת פנייה של אדם (להלן: א.א. ) לשמש כעד מדינה בפרשיות רצח רבות וחמורות, בהן שתי פרשיות הרצח שבמוקד הערעור. עוד מציינת המדינה כי על יסוד המידע שמסר א.א. בהסכם שנחתם עמו והראיות שנאספו בעקבותיו, הוגשו לאחרונה שלושה כתבי אישום חמורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכוללים 11 אישומים. אחד מאישומים אלה (האישום השלישי בתפ"ח 48914-08-16) עוסק בפרשיית רצח איציק גפן ז"ל – היא עניינו של האישום השני בערעור

זה.במסגרת אותו אישום, הואשמו גם המשיבים 2 ו-3 במעורבות בפרשיית הרצח: למשיב 2 יוחסה, בין היתר, עבירת הרצח; ולמשיב 3 יוחסה, בין היתר, עבירת סיוע לרצח. המשיב 1, אשר לו יוחסה באישום החדש מעורבות ישירה ברצח ביחד עם המשיב 2 ובסיועו של המשיב 3, לא הואשם במסגרת האישום החדש, וזאת בשל זיכויו ממעורבות בפרשיית הרצח בתיק נושא ערעור זה. המדינה מוסיפה וטוענת כי המידע שמסר א.א. שופך אור גם על מעורבות המשיבים בפרשיית רצח אבי דוד ז"ל – היא עניינו של האישום הראשון בערעור זה. מידע זה מצטרף, לטענתה, למידע נוסף בנוגע לפרשיית רצח זו אשר התקבל במסגרת חתימה על הסכם עד מדינה עם אדם אחר (להלן: ב.ב. ) לפני כשנתיים, וכן לראיות נוספות שנאספו התומכות בגרסת ב.ב.. בבקשתה, עותרת המדינה כי נורה לבית המשפט המחוזי לשמוע את שני העדים הנזכרים – א.א. ו-ב.ב. – וכן לקבל את ראיות הסיוע והחיזוק שנאספו אגב הודעותיהם ולצורך בחינת מהימנותן. עוד עותרת המדינה כי נורה לבית המשפט המחוזי לשוב ולשקול את הכרעתו בתיק זה בהתאם למכלול הראיות שהוצגו ושיוצגו לפניו.

5.

המדינה מדגישה בבקשתה כי לדידה עומד ערעורה היטב גם ללא גביית הראיות החדשות, ואולם היא רואה לנכון להביא בפני בית משפט זה ראיות משמעותיות נוספות, כנדבך ראייתי נוסף של הערעור. בהתחשב בכך, בשילוב עם האינטרס הציבורי יוצא הדופן לשיטתה באכיפת הדין ובמיצויו בתיק נושא ענייננו, והעובדה שהראיות החדשות פותרות לטעמה תהיות העומדות ביסוד זיכויים של המשיבים – המדינה סבורה כי ראוי שבית המשפט ייחשף לראיות אלו ויורה על גבייתן בבית המשפט המחוזי. המבקשת עומדת על כך שבע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט (6.8.2014) (להלן: הבקשה בעניין אולמרט ) נקבע כי גם המדינה יכולה להגיש בקשה לגביית ראיות חדשות, אם כי אמות המידה שיחולו עליה יהיו מחמירות יותר. לגישתה, היא עומדת היטב בשני השיקולים שנקבעו ב בקשה בעניין אולמרט , ואף בשיקולים נוספים שלטעמה יש מקום לשקול, כגון טיבה של העבירה שעליה נסב הערעור ונסיבותיה. על כן גורסת המדינה כי יש לקבל את הבקשה לגביית ראיות.

6.

המשיבים, בתגובתם מיום 27.11.2016, מתנגדים לבקשה. לטענתם, נקודת המוצא היא כי גביית ראיות נוספות היא חריג שבחריגים, וכי במסגרת עקרון סופיות הדיון יש לשקול גם את טיבו של הפסק נושא הערעור. המשיבים מבחינים בין עניינם לבין הבקשה בעניין אולמרט בכך שהם זוכו פה אחד ולא מחמת הספק, לאחר שנמצאו מהימנים. בהקשר זה, המשיבים עומדים על כך שבפסיקת בית משפט זה הוצגה עמדה (על ידי השופטים נ' סולברג

ו -י' דנציגר ) שלפיה עצם הגשת ערעור שעה שזוכה נאשם פה אחד אינה עניין מובן מאליו. המשיבים מוסיפים ומציינים כי ב בקשה בעניין אולמרט , הראיות הנוספות שגבייתן הותרה לא עמדו בסתירה חזיתית לקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ביחס לאמינותו של הנאשם – בניגוד לראיות המבוקשות כעת. עוד עומדים המשיבים על השלב הדיוני המתקדם שבו מצוי הערעור – בחלוף למעלה משנתיים ממועד הגשתו, ולאחר ארבע ישיבות בבית משפט זה. המשיבים מוסיפים ועומדים על עינוי הדין המייסר שלהם בהליכים עד כה, ועל עינוי הדין הצפוי להם מכאן ולהבא לנוכח טיבן והיקפן של הראיות הנוספות – בייחוד בהשוואה ל בקשה בעניין אולמרט , שם הותרה הגשתן של שתי ראיות חפציות בלבד. כן מעלים המשיבים טענות בדבר שינוי המותב בבית המשפט המחוזי. לבסוף, המשיבים טוענים כי הסיכוי שגבייתן של הראיות הנוספות תביא לשינוי תוצאות המשפט הוא נמוך. זאת, בין היתר, בשל בעיות שונות בעדותו של ב.ב. ובהגשתה של העדות, ובשל חוסר רלוונטיות של עדותו של א.א.. המשיבים גורסים כי יש בכל אחד מהנימוקים המפורטים בבקשתם, לא כל שכן במשקלם המצטבר, כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

7.

ביום 5.12.2016 התקבלה בקשה מהורי יצחק גפן ז"ל (להלן: הורי המנוח ) להתייצב לדיון על מנת להשמיע עמדה. הורי המנוח התבקשו להגיש את תגובתם בכתב, וזו אכן הוגשה ביום 11.1.2017. בתגובתם, עומדים הורי המנוח על כך שהאינטרס הציבורי מחייב אכיפה ומיצוי הדין בעניינם של המשיבים. לדידם, חומרת העבירות ונסיבותיהן בתיק דנן – מעשה רצח, מתוכנן ומאורגן היטב, שבוצע לאור יום בטבורה של עיר במקום ציבורי – מצדיקות את קבלת הבקשה. הורי המנוח מדגישים כי אכיפת הדין ומיצויו מהווים עבורם נדבך במאמצי השיקום של בני המשפחה, אשר חרב עליה עולמה עם מות המנוח.

8.

ביום 29.1.2017 קיימנו לפנינו דיון שבו שמענו את טענות בעלי הדין לעניין הצגת הראיות החדשות, וכן את עמדת הורי המנוח. במהלך הדיון, בעלי הדין חזרו על עיקר טענותיהם בכתב, והמדינה מסרה כי ככל שנחליט לעיין בחומר הראיות החדשות – היא מסכימה לחזור בה מבקשתה לגביית עדותו של ב.ב..

9.

לאחר ששקלנו את הדברים, קבענו ביום 31.1.2017 כי נעיין בראיות החדשות טרם ההכרעה בבקשה שלפנינו, ואלו הוגשו ביום 7.2.2017.

10.

סמוך לאחר מכן, הוגשה בקשה מטעם המשיבים לקיום דיון המשך לפנינו, שבמהלכו יישמעו טיעוני הצדדים ביחס לחומר הראיות שהוגש, וזה אכן התקיים ביום 2.3.2017. במסגרת הדיון טענו המשיבים כי גרסתו של א.א. – אשר לדידם הוא בעל מניע להפלילם – מנוגדת לגרסת המדינה לאורך הדיונים, גם בבית המשפט המחוזי וגם בבית משפט זה, וכי הבקשה מקפלת בתוכה, הלכה למעשה, בקשה לתיקון כתב אישום. המדינה הסבירה בתגובה כי אכן, לעתים כתב האישום לא כולל את כל העובדות המדויקות ולא תמיד ניתן לדעת את הסיפור המלא, אך במקרה שלפנינו העובדות הטעונות הוכחה מעבר לספק סביר ידועות. לעמדתה, לאור הראיות המשמעותיות שנתגלו, אשר בכוחן לשנות את תוצאת המשפט – אכיפת הדין ומיצויו מחייבים את קבלת הבקשה.

11.

עתה הגיעה השעה להכריע בבקשה. לנוכח הודעת המדינה שלפיה היא מסכימה לחזור בה מבקשתה לגביית עדותו של ב.ב., ההכרעה תתייחס לגביית עדותו של א.א. בלבד, לרבות ראיות הסיוע והחיזוק שמבקשת המדינה להציג לצדה.

הכרעה

12.

הבקשה שלפנינו חריגה ביותר. ענייננו בבקשה מטעם המדינה לגביית ראיות חדשות לאחר שהמשיבים זוכו, ומשעה שתמו הדיונים בערכאת הערעור.

ואולם, על אף שמדובר בבקשה חריגה מאוד – ועליה להיוותר כך – אין אנו פוסעים על אדמה שטרם נחרשה. אך לפני מספר שנים נקבע ב בקשה בעניין אולמרט , כי גם המדינה רשאית להגיש בקשה לגביית ראיות חדשות, וזאת תוך החלת אמות מידה מחמירות יותר.

ב בקשה בעניין אולמרט , נקבע כי במסגרת הבחינה אם גביית הראיות דרושה לשם עשיית צדק כמצוות סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, יש לשקול בין היתר, את האפשרות שעמדה לתביעה להציג את הראיות הנוספות בערכאה הדיונית; את אינטרס הנאשם (שזוכה) בסופיות הדיון ובמניעת עינוי דין; ואת טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי תוצאת המשפט (ראו והשוו: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל,

פ"ד נא(5) 289, 296 (1997)). לצד שיקולים אלה, נקבע כי כאשר מדובר בבקשה מטעם המדינה לגביית ראיות חדשות בערעור, יש לשקול גם את הקושי הכרוך בהיתר להבאת ראיות התביעה לאחר חשיפת קו ההגנה ושמיעת פרשת ההגנה של הנאשם.

13.

לאחר שנתנו דעתנו לשיקולים האמורים לעיל ולאמות המידה המחמירות שבהן ראוי לבחון בקשה לגביית ראיות המוגשת מטעם המדינה – הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, במסגרת הבקשה בעניין אולמרט , פתח בית משפט זה לראשונה צוהר המאפשר למדינה להגיש בקשות לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי. ואולם, כפי שהובהר באותו מעמד, אין זהו אלא פתח צר – נקיק, ולא יותר:

"ראוי להדגיש, כי מתן היתר למדינה במסגרת הערעור להגיש ראיות נוספות, לאחר זיכוי הנאשם בערכאה הדיונית, הוא חריג, וראוי שיוותר חריג. על המדינה לרכז את מלוא מאמציה בערכאה הדיונית. גביית ראיות נוספות במסגרת ערעור המדינה על זיכוי הנאשם צריכה להיעשות במקרים נדירים בלבד" (שם, פסקה 17).

אנו סבורים כי נסיבותיו של המקרה שלפנינו שונות שוני מהותי מאלו שהובילו לקבלת הבקשה בעניין אולמרט , וכי לנוכח שוני זה נוטה מאזן השיקולים אשר צוינו לעיל לחובת המדינה ומחייב את דחיית בקשתה. ונפרט.

14.

ראשית , הראיות שאותן מבקשת המדינה לגבות אינן ראיות חפציות אשר ניתן לתחום את גבייתן לפרק זמן סביר. זאת בניגוד ל בקשה בעניין אולמרט , שבה היווה הדבר שיקול מנחה:

"משמצויים אנו במסגרת בקשה לגביית ראיות בשלב הערעור, דומה שיש להגביל את יכולתה של המדינה להגיש חומרים נוספים לערכאה קמא. זאת, על מנת להגביל את מסגרת הדיון לטענותיה של המדינה בבקשה לגביית ראיות" (שם, פסקה 19; וראו גם שם, פסקה 20, שבה שורטטו בדקדוק גבולותיו של ההיתר לגביית ראיות נוספות).

בענייננו, גביית עדותו של א.א. משמעותה העלאת אדם לדוכן העדים שממנו לא התרשמה עד כה הערכאה הדיונית, כמו גם הצגת ראיות הסיוע והחיזוק הדרושות לקבלת דבריו כראיה, על המשאבים הרבים הדרושים לשם כך. נוסף על כך, שורת הדין מחייבת כי לבאי כוחם של המשיבים תינתן הזדמנות נאותה לחקור את עד המדינה בחקירה נגדית על מנת לקעקע את גרסתו ולסדוק את מהימנות דבריו. בנסיבות האמורות, ובשים לב לכובד האישומים ולמאמץ שהוקדש עד כה לחקירת יתר העדים בפרשה – לא יהיה זה מופרך לשער כי משמעותה של קבלת הבקשה היא דחיית ההכרעה החלוטה בעניינם של המשיבים מספר שנים קדימה. לעובדה זו השלכה ישירה על עינוי הדין שממנו צפויים לסבול המשיבים אילו נעתרנו לבקשה, ומשכך יש בה כדי להוות טעם בעל משקל לדחייתה.

יתרה מכך, דעתנו אינה נוחה מהמועד שבו הוגשה הבקשה – לאחר ארבע ישיבות שהתקיימו בבית משפט זה, ובשלב בו התבקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. כפי שצוין בעבר, הימצאותו של ההליך בשלב דיוני מתקדם אינו פועל לטובתה של המדינה ( הבקשה בעניין אולמרט , פסקה 18; ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט , פסקות 6-5 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (6.7.2014) (להלן: הבקשה המקדימה בעניין אולמרט )) , וברי כי אף בו יש כדי להחריף את עינוי הדין שהוא מנת חלקם של המשיבים.

15.

שנית , יש לעמוד על נסיבות הערעור שבגדרו הוגשה בקשה זו. שלושת המשיבים זוכו בבית המשפט המחוזי מכלל האישומים אשר יוחסו להם, וזאת על דעת שלושת חברי ההרכב – נסיבות שבהן יש הסוברים כי כלל אין מקום להגשת ערעור מטעם המדינה (וראו למשל: ע"פ 6304/11

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 41 לפסק דינו של השופט נ' סולברג ו פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (20.9.2012) (להלן: ע"פ 6304/11 )). זאת ועוד, בית המשפט המחוזי התרשם באופן חיובי ממהימנותם של המשיבים (ראו, לדוגמה, פסקות 94 ו-114 להכרעת הדין ) וזיכה אותם מחמת אי-דיות הראיות, וזאת לעומת הבקשה בעניין אולמרט , אשר הוגשה

ביחס לפרשה שבה זוכה הנאשם מחמת הספק, חרף התרשמותו השלילית של בית המשפט המחוזי מגרסתו. לנוכח האמור, אנו סבורים כי יש בנסיבות אלו כדי להפחית את הסיכוי לכך שהראיות החדשות יביאו לשינוי תוצאת המשפט, ולהקהות את ההצדקה לקבלת הבקשה דנן.

יתר על כן, הכרעת דינו החד-משמעית של בית המשפט המחוזי עשויה, באופן טבעי, לעורר ציפייה מצד נאשמים לכך שלא ייאלצו להיגרר להליכים משפטיים נוספים, ולפיכך, טמונה בבקשתה זו של המדינה אף פגיעה בעיקרון סופיות הדיון (השוו: ע"פ 6304/11 ,

פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ;

בועז סנג'רו ומרדכי קרמניצר "המשפט החוזר - מציאות או חלום? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334)" עלי משפט א 97, 99 (2000)).

16.

שלישית , עיון בראיות שגבייתן מתבקשת מלמד כי אלו מקימות תשתית עובדתית שונה מזו שעליה נסמכה המדינה עד כה הן בטיעוניה בבית המשפט המחוזי, והן בטיעוניה בערעור בבית משפט זה. כך, בטיעוניה הקודמים גרסה המדינה כי רצח אבי דוד ז"ל בוצע תוך שהמשיב 1 משתמש במכשיר טלפון מבצעי המכונה "טוקמן 4" ומצוי באמצעותו בקשר עם המתנקשים, אשר אחזו ב"טוקמן 3", ובעודו דואג להרחיק את המשיב 2 מזירת הירי טרם ביצועו (ראו: פסקות 24-21 להכרעת הדין; פסקות 1 ו-93 לנימוקי הערעור המתוקנים). עמדה זו הושתתה על מארג של ראיות נסיבתיות, בראשן תיעוד ממצלמות האבטחה של המסעדה שבה נרצח המנוח ופלטי שיחות של אמצעי התקשורת ששימשו את הגורמים המעורבים ברצח. מנגד, לפי עדותו של א.א., היה זה המשיב 3 שערך תצפית על ההתרחשות במסעדה ועמד בקשר טלפוני עם המתנקשים. כמו כן, העריך א.א. כי המשיב 3 הוא שהתקשר למשיב 1 על מנת להרחיקו, כמו גם את המשיב 2, מזירת הירי (ראו: הודעת א.א. מיום 17.5.2016, עמ' 45-40). עינינו הרואות, כי אכן קיים קושי ליישב בין ראיות חדשות אלו לבין מסכת העובדות שהמדינה ביקשה עד כה לשכנע בנכונותה. עוד מטרידה העובדה כי חרף גביית הודעתו של א.א. ביום 17.5.2016, המשיכה המדינה לטעון לתשתית עובדתית המנוגדת לדבריו אף בתשובתה לתשובת ההגנה בערעור, אשר הוגשה ביום 15.8.2016 (ראו לדוגמה סעיף 37 לתשובה).

סתירות אלו בין גירסותיה של המדינה מהוות נקודת שוני נוספת בין ענייננו לבין הראיות שגבייתן התבקשה ב בקשה בעניין אולמרט , אשר אך נועדו למלא את החלל הראייתי שבעטיו לא הורשע הנאשם בהכרעת הדין הראשונה של בית המשפט המחוזי (השוו: ת"פ (מחוזי י-ם) 426/09 מדינת ישראל נ' אולמרט , פסק דינו של השופט מ' סובל

(30.3.2015)). בנסיבות אלו, יפה השיקול הנוסף שהוצג ב בקשה בעניין אולמרט , אשר עניינו בפגיעה הצפויה לנאשם עקב החריגה מסדר הבאת הראיות בפלילים. כפי שצוין שם (פסקה 15), מתן היתר לתביעה להגיש ראיות חדשות לאחר שנחשפה לטיעוני ההגנה במלואם הופכת על ראשם את סדרי הדין הפלילי הנוהגים, שלפיהם זכאי הנאשם לפרוש את הגנתו לאחר ששמע את טיעוני התביעה – הֶסדר אשר משקף את עקרונות היסוד של ההליך הפלילי (ראו: גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי ב 803-802 (2011)). אמנם, לו יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך גביית הראיות החדשות יתאפשר למשיבים להתגונן לאחר הצגתן (והשוו: הבקשה בעניין אולמרט , פסקה 20(ד)). ואולם, לא ניתן להתעלם מהיתרון שתרכוש התביעה בתוך כך, לנוכח היכרותה המעמיקה בשלב דיוני מאוחר זה עם גרסתם של המשיבים לאירועים שבעטיים הואשמו. טעם זה אף הוא נזקף לחובתה של המדינה בבואנו להכריע בבקשתה.

עוד יצוין, כי סתירה זו שבין הראיות הנוספות לבין הראיות הקודמות אשר הוצגו לפני הערכאה הדיונית צפויה להוסיף ולהכביד על בית המשפט המחוזי הנדרש לשקול מחדש את הכרעתו, וזאת בשל הצורך לקבוע עובדות וממצאים חדשים ביחס לגרסה שתפרוש המדינה בהתאם לעדותו של א.א.. באמור טמונה אפוא העמקת הפגיעה בסופיות הדיון, תוך הימשכות עינוי דינם של המשיבים.

זאת ועוד, בחינת הראיות לגופן מלמדת כי עדותו של א.א. נסמכת על דברים שנאמרו לו מפי המשיב 3, ומשכך מהווה היא עדות מפי השמועה שמשקלה נמוך יותר (ראו לדוגמה: ע"פ 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (23.10.2008)). עובדה זו יש בה כדי לערער את חוזקן של הראיות החדשות ולהעיד על סיכוייהן הנמוכים לכאורה לשנות את תוצאת המשפט.

17.

לבסוף , נבקש להידרש לטענתה של המדינה, כמו גם של הורי המנוח, שלפיה יש להביא במניין השיקולים את כובד משקלו של האינטרס הציבורי בחשיפת האמת ובמיצוי אכיפת הדין לנוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, וכי יש להיעתר בעטיו לבקשה. יוער תחילה כי טענה דומה הועלתה על ידי המדינה במסגרת הבקשה בעניין אולמרט (ראו שם, פסקה 5), ואולם בהחלטת בית משפט זה, אשר ניתנה בהרכב שופטים מורחב, לא הוזכרה סוגיה זו במניין השיקולים שבהם ראוי להתחשב. אנו סבורים כי ניתן להותיר שאלה זו לעת מצוא, וזאת משום שאף אם יינתן משקל לטענה זו – לא יהיה בה כדי להכריע את הכף לעבר קבלת הבקשה. זאת, בשל כובד משקלם של האינטרסים הנגדיים, ומתוך הנחת היסוד שלפיה האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין עם מי שהתביעה סבורה שהיה מקום להרשיעו בדין הוא רק אחד מבין השיקולים הצריכים לעניין, ואין לייחס לו משקל מיוחד או עודף (ראו והשוו: ע"פ 6304/11 , פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ) . מבלי לטעת מסמרות, נציין כי טענה זו היא ממילא בבחינת חרב פיפיות עבור המדינה, שכן חומרת העבירות אינה רק מעצימה את האינטרס הציבורי שבחשיפת האמת ובמיצוי אכיפת הדין, אלא גם מחדדת את החרב התלויה מעל צווארם של המשיבים הממתינים להכרעת דינם, ובכך מחריפה את עינוי הדין שממנו הם סובלים.

18.

הנה כי כן, מצאנו כי היענות לבקשתה של המדינה משמעה הרחבת גדרי ההלכה אשר נקבעה ב בקשה בעניין אולמרט , וזאת לאור ההבדלים בין הפרשות שעליהם עמדנו לעיל. הרחבה כאמור עלולה להפוך את "החריג שבחריגים" לכלל, ואין בידינו להסכין לה. משכך, ועל יסוד מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה, ונחה דעתנו כי יש להמשיך בהליכי הערעור כסדרם.

19.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ע' ברון :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך, הוחלט כאמור בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן .