ע"פ 7159/13 אמנון ברזילי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של תשלום קנס בסך 1.8 מיליון ש"ח שהוטל על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדר ת"פ 51394-12-10. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 29.9.2013 ובהמשך נקבע על ידו כי התשלום הראשון על חשבון הקנס, מבין 12 תשלומים, יבוצע עד ליום 1.5.2014. עוד יצוין, כי הדיון בערעור דנא קבוע לעת הזו ליום 11.12.2014.

בנוסף נגזרו על המבקש שישה חודשי מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות. על רכיב זה של העונש לא הוגש ערעור והמבקש סיים לרצותו.

הנימוק העיקרי שבפי המבקש קשור לסיכויי הערעור לענין סכום הקנס. עוד נטען, כי היה ולא יעוכב התשלום ייאסר המערער (נקבעה תקופת מאסר של שנתיים חלף תשלום הקנס), ומהלך זה אינו הפיך, מה שמצדיק את עיכוב הביצוע.

המשיבה מתנגדת לבקשה, אך הסכימה כי כל עוד לא יסתיים הליך הערעור לא תופעל סנקציית המאסר בגין אי תשלום הקנס. בכפוף לכך נטען כי אין מקום לעכב תשלום קנס בשל הגשת הערעור, שכן אין בתשלומו כדי לגרום נזק בלתי הפיך למבקש.

להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה מחזיקה בידיה סכום של 400,000 ש"ח שהופקד על ידי המבקש. המשיבה אינה מוכנה שסכום זה ייזקף על חשבון הקנס (כפי שהציע המבקש) בטענה כי הפיקדון נדרש כדי להבטיח את התייצבות המבקש לדיון בערעור או לריצוי המאסר חלף הקנס. לענין זה יוער, כי לא הוברר באילו נסיבות הופקד הסכום האמור ומה הוא אמור להבטיח, כך שכלל לא ברור שהוא יכול לשמש למטרות אותן ציינה המשיבה. זאת ועוד - הפיקדון אינו נחוץ להבטחת התייצבות המבקש בערעורו-שלו, שכן אם לא יתייצב עלול הערעור להימחק והרי זה עניינו של המבקש שהדיון בו יתקיים. גם ספק בעיני אם יש בפיקדון כדי להבטיח התייצבות המבקש לריצוי המאסר שיכול להיות מושת עליו חלף תשלום הקנס, ככל שבכלל יש בפיקדון כדי לשרת מטרה זו, שהרי המבקש מוכן כבר עתה שסכום הפיקדון ייזקף על חשבון הקנס, כך שמבחינתו סכום זה כבר לא יוחזר לו, ואין בו להוות תמריץ אמיתי לתשלום יתרת הקנס או להתייצב לריצוי המאסר חלף יתרה זו.

החלטתי כי, בנסיבותיו המאוד ייחודיות של המקרה, יש מקום להיענות לבקשה, מבלי לחוות דעה ביחס לסיכויי הערעור. לענין זה אציין את סכום הקנס הגבוה שתשלומו מצריך היערכות מיוחדת (כגון מימוש נכסים – כנטען על ידי המבקש - שיכול להיות מהלך בלתי הפיך), את העובדה שהמבקש סיים לרצות כסדרו את עונש המאסר בעבודות שירות, את העובדה כי הדיון בערעור קבוע למועד קרוב יחסית ועניינו של הערעור נוגע אך לסכום הקנס, את העובדה שגם בית המשפט המחוזי מצא לנכון לדחות לתקופה משמעותית ביותר את תשלום הקנס כך שאין מדובר בהבטחת ביצועו המידי של גזר דין, ואת העובדה שהמשיבה מחזיקה בידיה סכום נכבד שיש אפשרות סבירה שייזקף בעתיד על חשבון הקנס.

מעכב את תשלום הקנס עד לסיום הליך הערעור.