ע"פ 7191/98 סוהיל פלאח נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בהחזקת סם מסוג הרואין במשקל של 6.5 ק"ג ארוז ב13- אריזות, ונדון ל15- שנות מסר מתוכן 12 שנים בפועל שתחילתן ביום מעצרו 12.11.97 והיתר על תנאי.

ערעורו סב על ההרשעה ועל העונש.

הסניגור המלומד העלה טענות רבות עובדתיות ומשפטיות כנגד פסק הדין, הן בכתב הערעור והן בטעון בעל פה. בין השאר טען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לסיכומי הסניגוריה, שאילו עשה כן היה הדבר מביא לזיכויו של המערער.

הקשבנו קשב רב לטענותיו של הסניגור אולם לא מצאנו שהיה בהן כדי לקעקע את התשתית העובדתית הרחבה שהניח בית המשפט כבסיס להרשעה, המעוגנת בחומר הראיות ולא מצאנו להתערב בה. המסקנות מן התשתית העובדתית הוסקו על ידי בית המשפט כדבעי וכך גם יישום הדין וההלכה.

אשר לטענה לפיה לא נתן בית המשפט דעתו או לא נתן דעתו במידה מספקת לסכומי הסניגוריה, יוּשַב בשניים: ראשית, חזקה על בית המשפט שהוא מעיין בסכומי הצדדים ונותן דעתו עליהם; שנית, אין בית המשפט חייב ללכת בעקבות סכומי צד זה או אחר או לחזור עליהם או לצטט מהם בפסק דינו. הבקורת השיפוטית של ערכאת הערעור סבה על כחו של פסק הדין לעמוד בזכות עצמו, על איתנות קביעותיו העובדתיות ועגונן בחומר הראיות, על נכונות המסקנות העובדתיות והמשפטיות שהוסקו ועל יישום הדין בצורה נכונה. כזו היא הכרעת הדין בעניינו ואין מקום להתערב בה. הוא הדין באשר לעונש. בית המשפט המחוזי הטיל את העונש ההולם העולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה במקרים של החזקת סמים קשים בכמויות מסחריות, שלא לצריכה עצמית, וכן אין הוא חמור גם בהתחשב בעברו הפלילי של המערער.

הערעור נדחה.