ע"פ 7194/09 יעקב כהן נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט ש' יציב ) מיום 3.9.09, שלא לפסול עצמו מלדון ב-תת"ע 4575/08.

1.

כנגד המערער הוגש בשנת 2008 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961. התיק נקבע להקראת כתב האישום ליום 22.6.08, אולם המערער לא התייצב והוצא כנגדו צו הבאה. ההליכים בתיק הותלו עד לחידושם ביום 22.1.09, בו התייצב המערער והתקיימה הקראת כתב האישום. במעמד זה, ביקש המערער לדחות את הדיון לצורך ייעוץ משפטי, ובית המשפט קמא נעתר לבקשתו, תוך שהוא מבהיר למערער כי חובתו להתייצב לכל דיוני בית המשפט, וכי אם לא יעשה כן – יוכרע דינו בהיעדרו.

2.

ביום 27.4.09 הודיע בא-כוחו של המערער לבית המשפט כי ביקש לצרף את התיק נשוא ערעור זה לתיק אחר הנדון אף הוא בבית המשפט לתעבורה בחיפה, בפני כב' השופט ש' בנג'ו , ובקשתו התקבלה. בעקבות הודעה זו, דחה בית המשפט את המשך הדיון בתיק ליום 23.6.09, וקבע כי אם עד למועד זה לא יועבר אליו פרוטוקול המאשר את צירוף התיקים, יוכרע דינו של המערער אף בלא נוכחותו בדיון. אף על פי כן, המערער לא העביר לעיונו של בית המשפט פרוטוקול שכזה, ומבירור שערך בית המשפט קמא עלה כי התיק כלל לא צורף. משכך, הורשע המערער ביום 23.6.09, שלא בנוכחותו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בקשתו של המערער לביטול הכרעת הדין בעניינו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא ביום 13.7.09.

3.

בדיון שהתקיים ביום 3.9.09 חזר המערער וביקש מבית המשפט קמא לבטל את הכרעת הדין בעניינו, ובקשתו נדחתה בשנית, תוך הפנייתו לערכאת הערעור ככתובת המתאימה להלין בה על תוצאות ההליך בעניינו. בהמשך אותו דיון ביקש המערער את פסילתו של בית המשפט היושב בדין. המערער טען כי לבית המשפט דעה קדומה אודותיו שעלולה להשפיע עליו במתן גזר הדין (להלן: בקשת הפסלות ). בית המשפט קמא לא שעה לבקשת הפסלות, אלא הורה למערער לטעון לעונש, ובהמשך גזר את דינו. על החלטה זו, כמו-גם על החלטת בית המשפט קמא שלא לבטל את הכרעת הדין בעניינו של המערער, הוגש הערעור שלפניי.

4.

בערעורו, מבקש המערער לפסול את בית המשפט שדן בעניינו ולבטל את פסק הדין שנתן, וחוזר על הנטען בבקשת הפסלות, לפיו התנהלותו של בית המשפט קמא נבעה מדעה קדומה שגיבש ביחס למערער. לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.

בבסיס טענותיו של המערער עומדת השגתו על מתן הכרעת הדין בעניינו מבלי שנכח באולם. ברם, מהשתלשלות האירועים במשפטו של המערער, כפי שתוארה לעיל, עולה כי מתן הכרעת הדין בהיעדרו איננו תוצאה של משוא פנים, אלא של התנהגות המערער, שלא כיבדה את בית המשפט קמא. מכל מקום, טענות המערער אינן מקימות עילת פסלות, ועליהן להתברר בשלב הערעור על פסק הדין, כפי שציין אף בית המשפט קמא בפני המערער. כבר הובהר בפסיקת בית משפט זה, כי פניה להליכי פסלות איננה הדרך המתאימה להשיג על הכרעת הדין ותוכנה (ראו: ע"פ 4575/07 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006), 339-338).

6.

אשר על כן, הערעור נדחה.