ע"פ 72/11 אליהו חפץ נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בין השנים 2002 ו-2009 הציג המערער את עצמו בפני אנשים רבים כבוגר יחידת חילוץ והצלה בצה"ל, סוכן של שרות הביטחון הכללי, ומנהל תיקי השקעות בבנק שוויצרי. כמו כן, טען המערער כי הנו בעל תואר שני בכלכלה, ועומד לסיים את הכשרתו לתואר שלישי. כל זאת עשה המערער אף שבפועל הוא נעדר השכלה אקדמית, אינו מועסק בעבודה כלשהי, ולא שירת בצבא למעט התנדבות שנמשכה כחודשיים. כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב גובש בתום הליך של גישור, ותמציתו היא שבמשך שנות פעילותו הוליך המערער שולל כ-55 אנשים, מרביתם בני משפחה וחברים קרובים. הוא קיבל מידם סכום כולל של כ-29 מיליון ש"ח, 100 אלף דולר ו-19 אלף לירות שטרלינג, תוך הבטחה כי לאחר שהכספים יושקעו על ידו הם יניבו תשואה גבוהה. בהמשך, הדפיס המערער מסמכים שונים בהם פרט נתונים כוזבים בדבר ההשקעות, במטרה להוסיף ולהוליך שולל את קורבנותיו. עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך השנים השיב המערער מתוך הכספים שנטל שלא כדין סכום של כ-14 מיליון ש"ח.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של עשיית פעולות ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, הוצאת שיק ללא כיסוי, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, הטרדת עד ושיבוש הליכי חקירה ומשפט – כולן עבירות על פי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.

הכרעת הדין ניתנה בחודש ניסן התש"ע (מרץ 2010), ולבקשת המערער נדחו הטיעונים לעונש כדי לתת לו שהות של 6 חודשים להשיב למתלוננים נגדו את כספם. בין הצדדים הוסכם שככל שהמערער ישלם את חובו למתלוננים, תעתור המשיבה לעונש של 6 שנות מאסר בלבד, וההגנה תבקש להסתפק ב-3 שנות מאסר בלבד. עוד הוסכם, כי אם המערער לא יעמוד בהתחייבותו לפרוע את חובו, תהיה המשיבה חופשית בטיעוניה.

בתום אותה דחיה הודיע המערער כי חרף המאמצים שעשה לא הצליח לשלם את החוב, ולפיכך דן אותו בית המשפט המחוזי ל-15 שנות מאסר, 1 מליון ש"ח קנס או 3 שנות מאסר תמורתו, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום כולל של כ-6.5 מיליון ש"ח.

4.

הערעור שבפנינו מופנה נגד העונש, ובו נטען כי המערער פעל רבות כדי להשיב את הכספים לקורבנותיו, אולם מאמציו לא נשאו פרי. כן נטען, כי משמעותו של גזר הדין היא שהמערער נדון ל-18 שנות מאסר, הואיל ואין בידו לפרוע גם את הקנס. עוד הופנינו לכך שזו הרשעתו הראשונה של המערער, וממילא גם מאסרו הראשון; וכי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, ויש בו החמרה ניכרת בהשוואה למקרים דומים.

5.

על חומרת מעשיו של המערער, נדמה כי אין צורך להרבות מלים. במשך מספר שנים הוא הוליך שולל קבוצה ניכרת של אנשים, ביניהם קרובי משפחה וחברים, מהם הוציא במרמה סכומי עתק אותם שלשל לכיסו. אכן, המערער השיב סכום לא מבוטל, אולם נותר חייב כ-15 מיליון ש"ח, והבטחתו לפרוע חוב זה נתבדתה מבלי שהוא טרח להסביר היכן מושקעים הכספים שנטל, ומהם הקשיים בהם נתקל בהעברת הכסף לישראל.

בנסיבות אלו ראוי היה לנהוג במערער ביד קשה, הן כדי לגמול לו על רוע מעלליו, והן כדי לשגר מסר מרתיע לרבים. עם זאת, התרשמנו כי בית המשפט המחוזי חרג לחומרה מרמת הענישה שיושמה במקרים דומים, ועל כן החלטנו לשנות שניים מרכיביו של העונש:

א)

כנגד אי-תשלום הקנס (1 מיליון ש"ח) - ייאסר המערער לשנה אחת בלבד.

ב)

את תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל, אנו מעמידים על 12 שנים.

יתר חלקיו של גזר-הדין, יעמדו בעינם.